ע"א 45/76

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לשתי תביעות שהוגשו לביצוע שטר חוב של 24 שיקים בשווי כולל של 50,000 ל"י שהונפקו על ידי המערערת ונמסרו לפקודת המשיב. המערערת טענה כי השיקים ניתנו כבטוחה להזמנת טובין שלא קוימה, דבר המהווה כשל בתמורה. המשיב טען, לעומת זאת, כי ההמחאות ניתנו עבור טובין שוטפים שסופקו למערערת. בית המשפט המחוזי התיר למשיבה לחקור את המערערת ולהציג ראיות התומכות בטענתה, ובסופו של דבר קיבל את גרסת המשיב לאירועים. בערעור אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קבע כי הנתבע נושא בנטל ההוכחה ביחס לעסקה הנדונה ולמחדל התמורה הנטען בה. עוד קבע בית המשפט כי שתיקתה של המשיבה ביחס לתמורה בגין השיקים הייתה במסגרת זכויותיה ולא חייבה אותה להגיש כתב תשובה, מה גם שבכתב התביעה הוזכרה תמורה לנייר מכתבים. יתר על כן, מאחר שהמשיבה הציגה גרסה שונה מזו של ההגנה, בצדק הותר לה להציג ראיות התומכות בטענתה בדבר אספקה שוטפת של טובין. בית המשפט הדגיש כי חזקת הדין היטיבה עם המשיב כבעל השיקים, ואין די בטענת המערער בדבר עסקה כושלת כדי לגבור על חזקה זו. לבסוף, הסכים בית המשפט העליון עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי לא הוכחה קיומו של ה"צו" הנטען דבר המצדיק קבלת טענות המשיב, במיוחד נוכח חזקת הדין. לפיכך נדחה הערעור, והמערער חויב בהוצאות משפט של המשיב בסך 3,000 ל"י.