ת"א 41757-11-15

תקציר

המבקשת, אישה המתגוררת עם בעלה וילדיה בבית בנצרת, ביקשה מבית המשפט לפסוק כי לה ולבעלה הזכות במקרקעין עליהם בנוי ביתם. הבית נבנה על קרקע שהוחכרה על ידי חמיו של המבקש, כאשר זכות החכירה נרשמה על שמו. המבקשת טענה כי חמיה העביר את זכויותיו בנכס לה ולבעלה. עם זאת, על הנכס נרשמה משכנתא לטובת הבנק המשיב, להבטחת חובותיה של חברה בבעלות חמיו של המבקש, והבנק התכוון לממש את המשכנתא. המבקש טען כי זכותו של הבנק בנכס אינה תקפה, שכן הוא לא פעל בתום לב ולא קיבל פיצוי בגין המשכנתא. היא ביקשה לעיין במספר מסמכים שבידי הבנק הנוגעים למשכנתא, והבנק הסכים לכך באופן חלקי. הבנק טען כי הבקשות אינן רלוונטיות וניסיון לעכב את מימוש המשכנתא באופן בלתי נמנע. כן ביקשה המבקשת לצרף את בעלת הקרקע, ממנה חכר חמיה את הנכס, כצד להליך. בית המשפט קבע כי חלק מהמסמכים המבוקשים צריכים להימסר למבקש לעיון, קרי אלה שאינם מוגנים בחיסיון בנק-לקוח ואשר היו רלוונטיים למקרה. בקשת המבקש להצטרף לבעל הקרקע כצד להליך אושרה, שכן בית המשפט מצא את הסכמת בעל הקרקע נחוצה כדי לפסוק לטובת המבקש, והבקשה לא הייתה ניסיון לעכב את ההליכים שלא לצורך. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, ולא נפסקו הוצאות. התיק יוחזר לדיון נוסף בשופטת רננה גלפז מוקדי.