ע"א 3644/21

תקציר

ניתוח משפטי של הערעור בתיק 131/8/2021 מבוא: ענייננו בערעור על החלטת המפקחת על רישום המקרקעין בחיפה (י' ליבוביץ), אשר סירבה לפטור את עצמה מלדון בסכסוך הנוגע לתביעות נזקי רטיבות. המערערים מערערים על חוסר משוא הפנים של המפקחת, בטענה כי מעורבותה הקודמת והבעת דעתה במקרה דומה, יחד עם הרקע להסכמי הצדדים, פוגעים בנייטרליות שלה. העקרונות המשפטיים החלים והרציונל מאחורי החלטת בית המשפט מנותחים להלן. עקרונות משפטיים והתפתחויות: 1. **תקן לפסילה שיפוטית:** - העיקרון היסודי המסדיר פסילת שופטים הוא כי יש לפסול שופט או נושא משרה שיפוטית כאשר הנסיבות מעוררות "חשש ממשי לחוסר משוא פנים" (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). - המבחן מדגיש *תפיסה של הטיה או ניגוד עניינים* ולא משוא פנים בפועל, תוך התיישרות עם דוקטרינות הגינות חוקתיות ופרוצדורליות רחבות יותר בהתנהלות שיפוטית. 2. **מעורבות קודמת ושיפוט מחדש של מקרה:** - הפסיקה מבהירה כי דיון או החלטה קודמים בעניין של אותה שופטת אינם מצדיקים, כשלעצמם, פסילה אם התיק מובא לפניה, שוב (ראו ע"א 7306/19 פתחי נ' ארבוב, פסקה 5). - לפיכך, אלא אם כן קיים קשר *"ניתן להוכחה ופרה-משפטית"* בין המעורבות הקודמת לבין המקרה הנוכחי, הציפייה לחוסר משוא פנים נשארת בעינה. 3. **תפקידם של הערות והבעת דעה בעבר:** - הבעת *"דעה ברורה ונחרצת"* לגופו של מקרה, במיוחד המצביעה על נטייה או נטייה, היא משמעותית בהערכת הטיה פוטנציאלית. - עם זאת, בהקשר זה, בתי המשפט מכירים בכך ששופטים או מפקחים רשאים לגבש דעות מקדמיות אך שומרים על החובה להיות פתוחים לשמוע את כל הטיעונים מחדש, במיוחד אם החלטתם לא הייתה *"נעולה"* או סופית בשלב זה. 4. **השפעת הסכמי הצדדים והקשר השימוע:** - העובדה שפסק הדין התבסס בעיקר על *הסכמת הצדדים* ולא על ניתוח מפורט לגופו של עניין מפחיתה את החשש להטיה; הוא מצביע על נטייה פרוצדורלית ולא מהותית. - בנוסף, נסיבות כגון שימוע שנערך בתקופת הסגר - כאשר המערערים הופיעו ללא ייצוג - מעוררות שאלות בדבר הגינות הדיון אך אינן מקימות כשלעצמן משוא פנים של קצין השיפוט. בית המשפט מדגיש כי יש להתייחס למחלוקות לגבי *רקע* ההסכמים בהליכים תלויים ועומדים, ולא באמצעות בקשת פסילה לכאורה. חידושים משפטיים ועקרונות מיושמים: - **אישור מחדש של קריטריון היעדר משוא פנים:** בית המשפט מדגיש כי הטיה ממשית או נתפסת תלויה ב*"פחד אמיתי"*. המבחן הוא אובייקטיבי, והיכרות או חוות דעת קודמות בלבד אינן מספיקות אלא אם הן יוצרות רושם קונקרטי כי ההגינות עלולה להיפגע. - **הבחנה בין הקשרי מקרה:** בית המשפט מבחין בין המקרה הנדון למקרה "אל על", ומדגיש כי *נסיבות עובדתיות שונות ואופי ההחלטות הקודמות* חשובים באופן משמעותי. באופן ספציפי, בית המשפט מבהיר כי החלטה המבוססת על *הסכמת הצדדים* אינה מהווה שיפוט מוקדם או הטיה, במיוחד כאשר השופט מציין במפורש פתיחות לשמיעת טיעונים חדשים. - **אמצעי הגנה פרוצדורליים והוגנות שימוע:** הניתוח משקף רצון לשמור על הוגנות פרוצדורלית על ידי הרחקת הדחייה מתלונות פרוצדורליות כגון סוגיות ייצוג או תנאי שימוע, תוך הדגשת סוגיות הנוגעות ל*רקע וגיבוש הסכמים* יש להתייחס אליהן במסגרת ההליכים המהותיים. מסקנה: בית המשפט מסיק כי מבחן הפסילה לא התקיים במקרה זה. הסיבות העיקריות כוללות: - המעורבות הקודמת הוגבלה להליכים ראשוניים ולא כללה פסק דין סופי לגופו של עניין. - המפקחת הצהירה במפורש על פתיחותה לבחון מחדש את עמדתה והבהירה כי הערותיה הקודמות התבססו על הסכמים קיימים, ולא על פסק דין מחייב או סופי. - ההבדלים העובדתיים עם תקדים *אל על* מפחיתים כל דמיון שעשוי להצדיק פסילה על סמך התבטאויות או פסקי דין קודמים. השלכות: מקרה זה חוזר על העיקרון **שמעורבות מוקדמת או הבעת דעה, בהיעדר *"חשש אמיתי"* מהטיה**, אינם מצדיקים דחיה. הוא מדגיש את החשיבות של הוגנות פרוצדורלית, קביעת *"מרחק בטוח"* מהערות קודמות, ואת חובתם של שופטים להישאר חסרי פניות אלא אם כן נימוקים קונקרטיים מאיימים על האמון בנייטרליות שלהם. **הערה אחרונה:** הערעור נדחה, ומחזק את העצמאות השיפוטית ואת הדבקות בסטנדרטים של חוסר משוא פנים המבוססים על קריטריונים אובייקטיביים. החלטת בית המשפט גם מדגישה כי יש לנווט בסוגיות מהותיות הנוגעות להסכמים קודמים בהליכים הבאים, ולא באמצעות בקשות דחייה המבוססות על רקע פרוצדורלי.