ת"א 1231/09

תקציר

הבנק התובע תבע את הנתבעים לפירעון חובות בקשר עם מסגרת משיכת יתר שניתנה לחברה בלו סקיי, שהנתבעים היו בעלי מניות ומנהלים בה. הנתבעים טענו כי הבנק רימה אותם וסיכל את יכולתם לפרוע את החוב, ולכן יש לשחררם מחובותיהם כלפי הבנק. הסוגיה הראשונה אליה התייחס בית המשפט הייתה מערכת היחסים בין הבנק לבלו סקיי וקבע כי טענות הנתבעים לתרמית אינן מבוססות. הבנק לא היה חייב להזכיר לנתבעים להעמיד ביטחונות נוספים מאחר שלא מילאו את התחייבויותיהם. גם החלטתה של בלו סקיי להפסיק את פעילותה ולסגור את חשבונה בבנק נמצאה כוולונטרית ולא כפויה על ידי הבנק. עוד טענו הנתבעים כי הבנק פגע ביכולתם לפרוע בכך שסירב להעמיד אשראי נוסף למיזם עסקי ולא תבע צד ג' בגין חוב לבלו סקיי. בית המשפט דחה טענות אלה והדגיש כי טענתם הבסיסית של הנתבעים הייתה כי הם אינם חייבים כסף לבנק, דבר הסותר את טענתם כי הבנק פגע ביכולתם לפרוע. באשר למיזם עם בית אקשטיין מצא בית המשפט כי פעולות הבנק לא סיכלו את הפרויקט, וחוזה ההלוואה בוטל בשל אי עמידת הנתבעים בתנאיו. יתר על כן, הנתבעים לא הוכיחו כי תביעת גביית החובות נגד הצד השלישי הוגשה אי פעם, ולא ניתן היה לצפות באופן סביר כי הבנק יגיש תביעה כזו מבלי לדעת את הסכום המדובר. בית הדין דן גם בשתי טענות דחייה שהעלה מר אלימי, אחד הנתבעים, בנוגע להיקף ערבותו ולשחרורו הנטען ממנה. מר אלימי טען כי הערבות שלו מוגבלת לשליש מהחוב של בלו סקיי, אך בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי הוא הסכים לערוב למלוא החוב. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענתו של מר אלימי כי הוא שוחרר מערבותו לאחר ששילם 45,000 דולר לחשבון בלו סקיי. הבנק לא הציג ראיות להפרכת טענה זו, למרות שהיו בידיו האמצעים לכך. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת הבנק והורה לנתבעים 1, 2 ו-5 להשיב לבנק את הסכום הנתבע, בצירוף הוצאות, ריבית ושכר טרחת עורך דין. התביעה נגד הנתבע 4 נדחתה, והבנק חויב לכסות את הוצאותיו המשפטיות. בנוסף, בית המשפט המליץ לרשויות לחקור את עדותו השקרית לכאורה של מר עיסא ולנקוט צעדים מתאימים.