ע"פ 241/03

תקציר

במקרה זה הורשע המערער, אב לשישה, על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בשורה של עבירות מין חמורות כלפי בנותיו, לרבות אונס, ניסיון אונס, אונס בנסיבות מחמירות ומעשים מגונים. העבירות התפרשו על פני מספר שנים, החל מהיותן קטינות וכלה בבגרותן. בית המשפט מצא את עדויותיהן של שתי הבנות אמינות, למרות הכחשתו המוחלטת של המערער את הטענות וטענתו כי הן פוברקו על ידי ילדיו על רקע סכסוך. הבנות העידו כי אביהן ניצל אותן מינית לעיתים קרובות, כאשר ההתעללות הפכה לחלק משגרת חייהן ועוררה פחד ושליטה כפויה. בית המשפט ציין גם את הטראומה הנפשית שחוו הקורבנות, כאשר הראיות כללו עדויות, הקלטות עימות ומכתבים החושפים מצוקה ובידוד ארוכי טווח. בית המשפט המחוזי תמך בגרסת הבנות לאירועים בהתבסס על הנרטיבים העקביים שהציגו, שנתמכו גם על ידי אחיהן ואמן, אשר אישרו עוד יותר את אווירת הפחד והשליטה שיצר המערער בבית. בערעור אישר בית המשפט את פסק הדין המקורי, והסכים כי הראיות הוכיחו באופן משכנע את אשמתו של המערער ודחה את הטענות בדבר הסכמתן לכאורה של הבנות כבוגרות, וקבע כי הן נותרו ב"מצב המונע התנגדות". בית המשפט העיר על חומרת המעשים ושחיתותם, תוך שהוא מביע זלזול בהתנהגותו של המערער ומאשר את עונש המאסר בן עשרים השנים שנגזר עליו, וקבע כי הדבר ראוי בהתחשב בחומרת פשעיו ובפגיעה המתמשכת בבנותיו. פסק הדין מדגיש את ההכרח החברתי והמשפטי להגן על קטינים ולהבטיח צדק לקורבנות מעשים נתעבים כאלה, תוך הדגשת הצורך בענישה שתשקף גינוי חברתי ותרתיע מפני עבירות דומות. הערעורים הן על ההרשעה והן על גזר הדין נדחו בסופו של דבר, כאשר בית המשפט אישר כי מעשיו של המערער מצדיקים את העונש שהוטל.