ע"א 4262/03

תקציר

המערער הגיש תביעה נגד משרד הבינוי והשיכון, בדרישה לפיצויים בסך 5 מיליון ₪ בגין פגיעה לכאורה בבריאותו ובחוסר קורת הגג שלו. המערער טען כי המשרד מנע ממנו שלא כדין לקבל משכנתא משותפת עם אחיו לדירת מגורים. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי האירועים הנדונים התרחשו בין השנים 1986 ל-1992 וכי תביעתו הראשונית של המערער, שהוגשה בשנת 1994, נדחתה לבקשתו לאחר שלא שילם את שכר הטרחה הנדרש. תביעתו הנוכחית של המערער הוגשה בשנת 2002, זמן רב לאחר שתקופת ההתיישנות סיימה. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בנימוק שהיא חסומה על פי חוק. המערער טען כי מצבו הכלכלי ומצבו הבריאותי מנעו ממנו להגיש את התביעה במועד. עם זאת, השופטים לא השתכנעו מטענות אלה ואישרו את החלטת בית המשפט המחוזי. הם קבעו כי תביעתה הקודמת של המערערת, שנדחתה מחמת אי תשלום, אינה עומדת בהתיישנות. יתר על כן, גם אם השעון אופס לאחר דחיית התביעה הקודמת, התביעה הנוכחית עדיין הוגשה זמן רב לאחר תום תקופת ההתיישנות. השופטים הסכימו גם עם טענת המשיב כי חלוף הזמן פגע באופן משמעותי ביכולתם להגן על התיק בשל אי זמינותם של מסמכים רלוונטיים. בסופו של דבר, השופטים לא ראו עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ודחו את הערעור. החלטה זו ניתנה ביום 22.1.2004.