ת"א 39915-07-19

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע להשבת תשלומים שבוצעו לכאורה במסגרת חוזה למכירת זכויות בדירה, בהמשך להליך קודם בו נקבע כי חוזה המכר בטל ומבוטל. התובע תבע 600,000 ₪, מתוכם 318,000 ₪ ו-130,000 ₪ ששולמו לכאורה לנתבע, וכן הוצאות אחזקת הדירה. הנתבעת טענה כי היא זכאית לניכויים מהסכום המגיע לתובע, לרבות שווי השימוש של התובע בדירה, נזקים שהותיר אחריו התובע ועוגמת נפש. בית המשפט קבע כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהתשלומים הנטענים לנתבעת בוצעו, במיוחד בהתחשב בהיעדר מסמכים בזמן אמת המאשרים את העסקאות. התובעת רק הוכיחה כי היא זכאית להשבת הסכום הבלתי שנוי במחלוקת בסך 152,000 ₪. מנגד, הצליחה הנתבעת להוכיח את זכאותה לניכויים, לרבות שווי זכויות השימוש מהן נהנתה התובעת, המוערך ב-123,195 ₪ לתקופה הראשונה וב-19,260 ₪ לתקופה השנייה. הנתבע אף הביא חוות דעת מומחה, עליה לא ערער התובע, אשר העריך את הנזק לדירה שהותיר התובע בסך של 38,996 ₪. בית המשפט קיבל גם את תביעת הנתבעת בגין עוגמת נפש, ופסק לה סך של 14,100 ₪ בגין התנהגותה הבריונית והפולשנית של התובעת. מאחר שסכום הניכויים הכולל שהיה חייב הנתבע עלה על הסכום שהתובע היה זכאי להחזיר, דחה בית המשפט את תביעת התובע. בנוסף, בית המשפט הורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דין, בסך 30,000 ₪. הנתבעת לא חויבה בתשלומים נוספים, ופסק הדין היה לטובתה.