ת"א 7088/05

תקציר

התובע, ששון, ואחיו, סלים, הפעילו עסק משותף אך מעולם לא רשמו אותו כשותפות. כספי העסק הופקדו בשני חשבונות בנק שנוהלו על ידי הנתבע מס' 2, בנק לאומי. בשנת 1989 תבע סלים את בנק לאומי על ייעוץ רשלני ונפסקו לו פיצויים. עם זאת, בשל סכסוך בין האחים, הגיש ששון בקשה להכריז על עצמו כבעלים משותף של הכספים בחשבונות. הבקשה הניבה הסכם פשרה, שאושר ב-1997, וקבע כי פירות תביעתו של סלים נגד בנק לאומי שייכים באופן שווה לשני האחים. בינתיים העביר סלים את הזכויות בתמורת התביעה לנתבע מס' 1, בנק הפועלים, כבטוחה להלוואות. בשנת 1998 שילם בנק לאומי את הפיצויים שנפסקו לבנק הפועלים. ששון תבע אז את בנק לאומי ואת עורכי דינו (הנתבעים מס' 3 עד 6) על מחצית התמורה. בנק לאומי טען כי התביעה נדחתה בזמן וכי לא ידע על זכויותיו של ששון. הנאשמים מס' 3 עד 6 טענו כי ייצגו את ששון במיומנות. בית המשפט פסק לטובת התובע, ששון. בית המשפט קבע כי התביעה נגד בנק לאומי אינה חסומה בזמן וכי לבנק לא הייתה כל סיבה לדעת על זכויותיו של ששון בחשבונות. בנוסף, בנק לאומי לא היה אחראי לתשלום הפיצויים לבנק הפועלים מאחר שציית לפסיקת בית המשפט. אלא שעורכי דינו של ששון (נאשמים 3 עד 6) התרשלו בייצוגו ולא עמדו על זכויותיו. הם לא הודיעו לבנק לאומי על הסכם הפשרה, וכתוצאה מכך הפסיד ששון. בית המשפט הורה לנתבעים מס' 3 עד 6 לשלם לששון 745,908.8 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה משנת 1998. ששון היה אמור לקבל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין מהנתבע מס' 2, ואילו הנתבע מס' 2 יישא בהוצאות המשפט של בנק הפועלים. הנתבעים 3 ו-6 היו אמורים לשלם את הוצאות המשפט ואת שכר טרחת עורך דינו של ששון במשותף.