ע"א 17711-02-19

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על פסק הדין ומקבל חלקית את הערעור על החלטת הביניים. פסק דינו של בית משפט קמא, אשר לא מצא עילה לפינוי, מנומק היטב ומוצדק משפטית. טענות המערערים בדבר אי תשלום דמי שכירות והשתלטות על החצר אינן משכנעות, שכן המשיבים סברו בתום לב בהליך קיזוז והמערערים עצמם קיבלו זאת. גם הצבת מדחס וסככה בחצר, כמו גם המחסום החשמלי בכניסה, נתפסו, ובצדק, כהפרות בלתי יסודיות על ידי בית משפט קמא – במיוחד נוכח העובדה שלמערערים הוצע שלט רחוק לפתיחת המכשול. גם השימוש בגג והצבת השלט נמצאו כהפרות שתוקנו. גם הסעדים הכספיים של המערערים וטענת הברחת השוכרים לא היו מוצדקים, שכן לא הובאו ראיות מוצקות. עם זאת, החלטת הביניים שגבתה מהמערערים הוצאות בסך 30,000 ₪ מתקבלת בחלקה. הוצאות הבעלים הקודמים בסך 15,000 ₪ אינן אמורות להיות משולמות על ידי המערערים, אך תוספת של 15,000 ₪ בגין תביעות נוספות מוצדקת. בסיכומו של דבר, הערעור על פסק הדין נדחה, ונפסק למשיבים הוצאות בסך 25,000 ₪, בעוד שהערעור על החלטת הביניים מתקבל בחלקו, ומחייב את המשיבים להשיב למערערים 15,000 ₪ בתוספת מע"מ וחיובים נוספים.