ע"א 2597/09

תקציר

מדינת ישראל נשאה באחריות לנזקי קליע שפגע במערער וגרמו לנזק נוירולוגי משמעותי, לליקוי ראייה ולקשיי תקשורת קשים, בפסק דין שקבע את חבות המשיב. בית המשפט המחוזי העריך את נכותו הרפואית של המערער ביותר מ-80% ואת הנכות התפקודית ב-85%, בהתחשב ביכולתו המוגבלת לבצע מטלות פשוטות ובהזדקקותו לסיוע. בית המשפט קבע את בסיס שכרו החודשי של המערער על 4,000 ₪ לתקופה שלאחר האירוע ועד שנת 2000 ועל 2,200 ₪ לאחר מכן, עם הפחתה נוספת ל-1,800 ₪ לחודש עד לפרישתו. בית המשפט חישב את הפסדי המערערת בגין השתכרות, סיוע מאחרים, הוצאות נסיעה, ביגוד והוצאות רפואיות, וכן אספקת ציוד לתקשורת וטיפול. בית המשפט המחוזי פסק 350,000 ₪ בגין כאב וסבל, בהתחשב בחיי משפחתו של המערער ובאשפוזיו, אך גם במודעותו החלקית למצבו ולרמת החיים באזורו. אביו של המערער קיבל פיצוי של 60,000 ₪ בגין אובדן הכנסה עקב טיפול בבנו. סך הפיצויים, לאחר ניכוי קצבאות מהרשות הפלסטינית, נקבע על 120 אלף שקל, כולל הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין. המערערים ערערו על שומות הפיצויים, וטענו לנכות תפקודית גבוהה יותר ולבסיס שכר גבוה יותר, בהתבסס על עבודתו של המערער בישראל לפני הפגיעה. כן ביקשו פיצוי מוגדל עבור סיוע וציוד תקשורת, כמו גם עבור כאב וסבל, תוך קריאת תיגר על שיקולי מודעותו של המערער ועל רמת החיים. המשיב הגן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי והדגיש את הקושי בערעור על שומות פיצויים ואת סבירות הסכום שנפסק. עם זאת, ערכאת הערעור, שהכירה בחומרת מגבלות התקשורת של המערער וליקויים אחרים, התערבה והגדילה את הפיצוי. השופט ריבלין, המשנה לנשיא, יחד עם השופטים ח' מלצר ונ' הנדל, פסק כי יש להגדיל את סך הפיצוי ב-500,000 ₪, והמשיב חויב לשאת בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין בערעור.