ת"א 43088-06-17

תקציר

פסק הדין מפרט מספר הפרות חוזה שבוצעו על ידי הנתבעים, ומספק הצדקה מספקת לפינויים מהנכס המושכר. ראשית, הנתבעים לא הצליחו לקבל את אישור המשכיר טרם העברת זכות השכירות, ומיד פלשו לשטחים שלא נכללו בחוזה השכירות שלהם עם תפיסת החזקה. הם גם שינו באופן חד צדדי את מטרת חוזה השכירות ללא אישור מראש וביקשו בדיעבד את הסכמת התובע. בנוסף, ביצעו הנאשמים תוספות בנייה בלתי מורשות, לרבות גלריה בשטח של 57 מ"ר, מדרגות חיצוניות וסוכה, לצד סיפוח שלא כדין של חלקת קרקע. פעולות אלה הפרו את הוראות החוזה, ובפרט את סעיף 7(ה), המהוות הפרה יסודית. אי-תשלום שכר דירה וארנונה החריפו עוד יותר את הפרותיהם. התובעת, עמידר, רכשה את הקרקע מרשות הפיתוח, אך הנתבעים המשיכו לשלם דמי שכירות לעמידר מבלי להביא כל ראיה לתשלומים אלה. החוב המצטבר שלהם בגין ארנונה בלבד הסתכם בכ-250 אלף שקל, כאשר חובות נוספים נצברו בשנת 2018. הפרות החוזה הרבות והחמורות, יחד עם סירובם לשלם דמי שכירות וארנונה, מבססים את הנתבעים כמסרבים סדרתיים לתשלום. פסק הדין מורה לנתבעים ולמי מטעמם לפנות את הנכס, לפנות את חפציהם ולמסור את המקום לתובע עד למועד שנקבע. כמו כן, הם נדרשים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין, ועלויות סקר. השופט מביע צער על מתן פסק דין זה, שיכול היה להימנע אילו הנאשמים היו מקבלים הצעות פשרה קודמות.