ת"א 1021/99

תקציר

התובע נפצע בתאונת דרכים ביום 16.8.98 ותבע את הנתבעים – מבטחי השימוש ברכב – לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. השאלה המרכזית הייתה האם לתובע היה כיסוי ביטוחי תקף ביום התאונה. התובע טען כי שילם את דמי הביטוח לבנק מרכנתיל דיסקונט ביום 3.5.98, דבר שהבנק ערער עליו. תעודת הביטוח אכן נשאה את חותמת הבנק, אך היא יושמה בכיוון ההפוך והעלתה חשד לזיוף. הנתבעים טענו כי התובע ניצל את היעדרותו של פקיד הבנק, סבטו, כדי להחתים לזמן קצר את התעודה ללא תשלום בפועל. עם זאת, השופט לא מצא ראיות ישירות לכך וסבר כי אין זה סביר שהתובע יסתכן בזיוף הבול בפומבי. כמו כן, השופטת קיבלה את האפשרות כי התובע ניסה לשלם את פרמיית הביטוח במזומן, אשר לא הועברה לחברת הביטוח בשל רשלנות פקיד הבנק. לדברי השופטת, תפקידו של הבנק כשלוח של המבטחת גרם לכך שאי העברת התשלום לא אמורה לרעת התובע. השופט הגיע למסקנה כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להראות כי התובע זייף את תעודת הביטוח. לפיכך, על סמך חותמת הבנק, היה לתובע כיסוי ביטוחי תקף מהנתבעים 1 ו-2. הצדדים יוזמנו לדיון מקדמי בנושא.