בג"צ 10478/03

תקציר

במקרה דנן, הגישו המבקשים בקשה לביזיון בית המשפט בטענה כי המשיב מס' 1 הפר הסכם פשרה שאושר כפסק דין ביום 1.11.2004. מחלוקת זו נבעה ממאבק משפטי מתמשך בנוגע לסמכותה של המשיבה לגבות מחברות הבנייה דמי חיבור מים, למרות שלא ביצעה את עבודות החיבור ולא קיבלה בעלות על החיבורים. פסק דין קודם של בית המשפט מיום 26.11.01 תמך בפטור של חברות הבנייה מאגרות אלה, אלא אם העירייה תניח את הצינורות. למרות שהושג הסכם פשרה, טענו המבקשים כי המשיב המשיך לגבות שכר טרחה בניגוד להסכם זה וניסה לעכב החזרים באמצעות תשאול רוכשי הדירות בנוגע להסכמי הרכישה שלהם. המשיבה טענה כי היא שומרת לעצמה את הזכות לעיין ברשימות התשלומים "בכל דרך שתמצא לנכון", וטענה כי יש להסדיר את העניין באמצעות בוררות כפי שנקבע בהסכם. בית המשפט בחן טענות אלה והגיע למסקנה כי הליכי ביזיון אינם ראויים בשל אי בהירות בפרשנות ההסכם. הסדר הפשרה כלל סעיף בוררות ליישוב מחלוקות פרשנות וציות. למרות שנמתחה ביקורת על התנהלות המשיב בעיכוב החזרים, הבקשה נדחתה בשל אופיו המעורער של לשון ההסכם, ובכך בוטלה עילות להליכי ביזיון. לא נפסקו הוצאות, כאשר כל השופטים הסכימו כי גישה זו מתחייבת מהתנאים הלא ברורים ומחלופת הבוררות שצוינה בהסכם.