עת"מ 34014-05-17

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) יצא במכרז לחכירת ארבעה מתחמי מגורים, בהם אחד בשכונת יובלים בקריית שמונה. במכרז צוין כי ההצעה צריכה לכלול את שווי הקרקע, תוך ניכוי עלויות פיתוח. מר מימוני, אחד המציעים, כלל בהצעתו בטעות הן את שווי הקרקע והן את עלויות הפיתוח. הוא הגיש את ההצעה הגבוהה ביותר, בשווי של 3.8 מיליון שקל. קבוצה אחרת של מציעים, העותרים, הציעה 960 אלף שקל, סכום נמוך משמעותית מהצעתו של מימוני, אך עדיין מעל הערכת שווי הקרקע של רמ"י. לאחר פתיחת ההצעות הבין מימוני את טעותו ופנה לרשות מקרקעי ישראל בבקשה למשוך את הצעתו. מנהל מקרקעי ישראל התעלם מבקשתו ובהמשך אישר את הצעתו כהצעה הזוכה. העותרים טענו כי החלטת רמ"י אינה סבירה וכי היה מקום לקבל את הצעתם. בית המשפט הסכים עם העותרים וקבע כי מינהל מקרקעי ישראל לא הפעיל את שיקול דעתו באופן הוגן וראוי. נפסק כי היה מקום לדחות את הצעתו של מימוני כשגויה ולא שלמה, וכי היה מקום להכריז על הצעתם של העותרים כזוכה. בית המשפט הורה לרשות לשאת בהוצאות העותרים, וגבה ממימוני גם סכום מתון, בשל תרומתו לצורך בעתירה.