ה"פ 637/99

תקציר

פסק הדין נסוב סביב קבילותם של שני תצהירים כראיה בתיק סכסוך רכושי. התצהיר הראשון הוא של יצחק אברהימוב, שהוא למעשה אחד המשיבים הפורמליים בתביעה ונכדו של איברהים דוידוף ז"ל, שהיה הבעלים הרשום של הנכס המדובר. התצהיר, שניתן בפני בא כוח המבקש, מפרט את אמונתו של המצהיר כי סבו מעולם לא היה הבעלים של הנכס, אלא רק נאמן שהחזיק בו עבור הקהילה המשאדית. השופט קובע כי תצהירו של אברהימוב עומד בתנאי הקבלה כהצהרה המנוגדת לאינטרס הקנייני של המצהיר, וכי הנסיבות אינן מעוררות חשש לאמיתות תוכנו. לכן, יש לקבל אותה כראיה. התצהיר השני הוא של בן-ציון עזיזוליף, בן העדה המשהדית המאושפז כעת לאחר שלקה בשבץ מוחי ונבצר ממנו להעיד. השופט מכיר במצבו הרפואי של עזיזוליף ובחוסר האפשרות לחקור אותו חקירה נגדית. התצהיר, שניתן לתמיכה בבקשת המבקש, אמנם עומד בחלק מהדרישות לקבלה כראיה, אך אינו מקיים את כל התנאים. לגופו של עניין, לא ניתן לומר כי ההצהרה ניתנה ללא קשר לסכסוך, כפי שהוכנה בפני בא כוח המבקש. עם זאת, השופטת מציעה כי הצדדים יסכימו להגיש את התצהיר, תוך שמירה על זכותם לטעון את משקלו, שייקבע במהלך הליך כתיבת פסק הדין. השופט מתייחס גם לטענה משלימה בנוגע לתחולתה של פקודת ההקדשות ומוצא אותה חסרת שחר, שכן הפקודה בוטלה והמקרה הנוכחי אינו נוגע להקדש. לבסוף, השופט מורה כי עד, מרדכי שאולוף, ייחקר בחקירה נגדית בבית המשפט במועד ההוכחות הבא, אלא אם כן יומצאו אישורים רפואיים או תוסדר אפשרות לביקור בית לחקירה נגדית. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 25.8.05.