ת"א 11293/97

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים בינואר 1993, תבע פיצויים באמצעות עורך דינו. הנתבעים הם הנהג ברכב בו נסע התובע, אשר היה מבוטח כדין על ידי הנתבע השני. אשתו של התובע מתה בתאונה ושלושת בניו שנסעו עמו נפצעו. התובע סבל מחבלות קשות ואושפז למשך 97 ימים. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע פגיעות משולבות – נוירופסיכולוגיות ואורתופדיות – והוא נזקק לסיוע מאחרים בשל המגבלות הפיזיות הנובעות מפגיעות אלה. השופטת הסכימה עם ההגנה כי קביעת הוועדה הרפואית המחוזית בעניין נכותו של התובע תהיה מחייבת. על פי קביעה זו, נכות התובע כתוצאה מהתאונה הייתה 61.52%. השופטת גם הסכימה עם ההגנה כי יש לחשב את הפיצוי שישולם בגין נזק לא ממוני על בסיס שיעור נכות זה, בניכוי הפחתה לגילו של התובע. התובע היה זכאי גם לפיצוי בגין 97 ימי אשפוז. השופטת חישבה את פיצוי התובע בגין נזק לא ממוני בסך 120,906 שקל, כולל ריבית. בגין הפסדי שכר, קיבלה השופטת את טענת ההגנה על סך 25,000 ₪ עבור התקופה בה נעדר התובע מעבודתו וקיבל תשלום ממשרד הפנים עבור ימי מחלה. השופטת פסקה 150 אלף שקל עבור סיוע בעבר מצדדים שלישיים ו-214,882 שקל עבור סיוע עתידי, בהתבסס על תוחלת חיים משוערת של 15 שנה ופיצוי חודשי של 1,500 שקל. השופט פסק 40,000 שקל עבור הוצאות רפואיות עתידיות, שאולי לא יכוסו על ידי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, וסכום זהה עבור הוצאות נסיעה בעבר ובעתיד. כמו כן פסקה השופטת סך של 25,000 ₪ בגין התאמת דירת התובע למגבלותיו ודחתה את התביעה בגין הוצאות שוטפות אחרות והפסדי פנסיה כבלתי מוכחת. בניכוי שכר טרחת עורך דין ומע"מ, סך הפיצויים שנפסקו לתובע עמד על 696,576 ₪, ממנו הפחיתה השופטת את הסכום היחסי של תשלומי הנכות הכללית של התובע ותשלום תכוף, והותירה יתרה של 604,614 ₪. סכום זה, 687,728 ₪ בתוספת 750 ש"ח ששילמה התובעת, היה אמור להיות משולם על ידי הנתבעים ביחד ולחוד לתובעים. סכום זה יגרור הפרשי הצמדה אם לא ישולם עד 20 בספטמבר 2001. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם את יתרת אגרת בית המשפט בגין ההליך.