ע"א 1986/92

תקציר

במקרה הנוגע לזכויות במקרקעין ברמת הגולן, התמקדה המחלוקת בבעלות על 1,200 דונם קרקע, כאשר המערערים תאופיק וקאסם עמאשה טוענים ל-400 דונם, והמשיבים פואד קנג' ויורשיו של כמאל קנג' טוענים לזכויות בכל השטח, לרבות החלק הנתבע על ידי עמאשה. המערערים הסתמכו על מסמך נוטריוני משנת 1958 לפיו עזת מכרה 400 דונם לאביהם המנוח, עליו ערערו המשיבים שטענו כי המערערים בסך הכל מחזיקים את הקרקע בנאמנות עבורם. בית משפט קמא דחה את טענתו של עמאשה, קיבל את זכותו של קנג' על מלוא השטח וקבע כי חתימה על המסמך שבמחלוקת אותנטית. עם זאת, בית המשפט העליון מצא פגמים בקביעה זו, וציין כי בית המשפט חרג ממומחיותו בביטול חוות דעתו של מומחה כתב היד ולא היו ראיות מספיקות התומכות בטענותיו של קנג' בדבר העברת בעלות. יתר על כן, טענת ההתיישנות של קנג' לא הוכחה, שכן הם לא הוכיחו החזקה ועיבוד רציפים במשך התקופה הנדרשת. בית המשפט הגיע למסקנה כי בעוד שהמנוחה עמאשה רכשה את 400 הדונם, אין ראיות משכנעות לכך שהיא הועברה לקנג', מה שהוביל לקבלת ערעורו של עמאשה לרשום את תביעתם ל-400 דונם. עם זאת, מאחר שלא ניתן היה ליישב את יתר התביעות באופן סופי בנוגע לגבולות 400 הדונם הנוספים, הועבר התיק לבחינה נוספת בערכאה נמוכה יותר. בקבלה החלקית של ערעור המדינה צוין כי חלק מהקרקע, שהובטחה בעבר, יירשם כרכוש המדינה, אלא אם כן קנג' יאשר את הבעלות באמצעות ראיות נוספות. ההחלטה הדגישה טעויות פרוצדורליות במשפט המקורי והבהירה את טענות הבעלות על הקרקע, שהובילו לפסיקת הוצאות נגד קנג'.