ע"א 4491/97

תקציר

הערעור נדחה משום שהתביעה שהגישו המערערים בבית המשפט המחוזי לא הייתה בסמכותו של בית המשפט המחוזי לדון. טיבה של התביעה, שביקשה למנוע מהמשיב להמשיך בהליכי הפינוי ולהצהיר על זכותם של המערערים לחזקה במקרקעין, מצוי בסמכותו של בית משפט השלום. זאת לפי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט. פסיקה קודמת, כפי שקבע השופט זוסמן בפרשת ספורטה נ' מקרה וייספיש, תומך בפרשנות זו. גם אם בית משפט השלום היה בעל הסמכות הנכונה, המערערים לא העלו את הטענה כי היה על בית המשפט המחוזי להעביר את התיק לבית משפט השלום בערעורם הראשוני, ולכן, על פי תקנות סדר הדין האזרחי, בית המשפט אינו צריך להתייחס אליו. יתר על כן, גם לגופו של עניין, בית המשפט לא ראה טעם לבטל את החלטת בית משפט קמא שלא להעביר את התיק, שכן היה לו שיקול דעת לעשות כן לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט. לבסוף, פסק הדין מציין כי נראה כי לא נפלה טעות בהחלטה בנוגע לחלקות המדוברות וכי המשך מימוש פסק הפינוי נראה מוצדק. הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות בסך 20,000 ₪.