ת"א 20224-06-19

תקציר

פסק דין זה דן בשתי סוגיות עיקריות. הסוגיה הראשונה נוגעת לתביעה כספית של התובעת, גב' לאה חמד, להשבת כספים שנתנה לנתבע. הסוגיה השנייה עניינה בתביעת לשון הרע שפרסם הנתבע על התובע. עובדות הרקע הן שגב' חמד הייתה נשואה ועברה הליך גירושין ארוך. הנתבע היה מעורב בהליכי הגירושין מטעם בעלה לשעבר של גב' חמד. במהלך הנישואין העבירה גב' חמד כ-360 ₪ לחשבונו של הנאשם, מתוך כוונה להגן על הכספים ולהשתמש בהם למטרות צדקה. במסגרת הגירושין ביקשה גב' חמד להחזיר כספים אלה מהנתבע, אך הוא לא נענה והשתמש בהם לכאורה להגנתו המשפטית של בעלה לשעבר. מעורבותו של הנתבע בהליכי הגירושין הביאה לכאורה להתמשכותם וגרמה לקשיים בקבלת *גט* (מסמך גירושין יהודי). גב' חמד פתחה בהליכי בוררות בפני בית דין דתי בדרישה להשיב לה את כספה. בית הדין הדתי הוציא מספר החלטות, ביניהן החלטת ביניים הדוחה את תביעתה האישית של גב' חמד נגד הנתבע, אך מחייבת אותו להפקיד סכום כסף ניכר בבית המשפט כביטחון. עם זאת, הנתבע לא ציית להוראות בית המשפט, מה שהוביל את הבוררים לסגת מהתיק. למרות זאת, חזרו הצדדים לאותו בית דין דתי וחתמו על שטר בוררות חדש, שהסתיים בפסק סופי שחייב את גב' חמד לחתום על הסכם פשרה ולקבל 190,000 ₪ מהנתבע. בית המשפט פסק גם בתביעת לשון הרע לטובתה של גב' חמד, והורה לנתבע לשלם לה פיצוי בסך 55,000 ₪. החלטות בית הדין הדתי, ובפרט פסק הבוררות הסופי, נחשבות תקפות ומחייבות. תביעתה הכספית של גב' חמד בנוגע לכספים שהוחזרו נדחית בשל מעשה בית המשפט, שכן העניין כבר נדון בבוררות. באשר לתביעת לשון הרע, מצא בית המשפט כי הנתבע אכן השמיץ את התובעת בכך שהפיץ הצהרות כוזבות המפקפקות בתוקפם של גירושיה. חומרת לשון הרע, במיוחד בקרב הציבור החרדי, הצדיקה פסיקת פיצויים בסך 55 אלף שקל. כמו כן, חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עורך דין בסך 20,000 ₪, וכן 5,000 ₪ נוספים בגין הצד התחתון של התביעה. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים וניתנה היום, 28 ביוני 2022.