ע"פ 502/66

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה בו העסיקה המערערת נהג שלא היה ברשותו רישיון נהיגה תקף ולכן הפרה שני סעיפים בפקודת התעבורה ובפקודת ביטוח רכב מנועי. השאלה המרכזית הייתה האם עבירות אלה דורשות כוונה פלילית או ידיעה, שבית המשפט קבע כי אין זה המצב. רישוי סעיף 10(ב) לפקודת התעבורה מטיל איסור מוחלט להתיר לאדם בלתי מורשה לנהוג, עם הגנה אפשרית רק אם הבעלים נקט אמצעים סבירים למניעתה. סעיף 4(1) לפקודת הביטוח מטיל גם אחריות מוחלטת על מתן אפשרות למבוטח לנהוג, ללא דרישה לידיעה או לרשלנות. בית המשפט הדגיש את חשיבותם הציבורית של חוקים אלה, שמטרתם להבטיח את הבטיחות בדרכים ולספק כיסוי ביטוחי לנפגעי תאונות. נמצא כי המערער פעל ברשלנות בכך שלא וידא את מצב רישיון הנהיגה שלו והורשע. בנוסף, בית המשפט לא ראה סיבה לסטות מהעונש הקבוע של שלילת רישיונו. פסקה מקיפה זו מאגדת בתוכה את מרכיבי המפתח של פסק הדין, לרבות הוראות החוק, פרשנותו של בית המשפט ותוצאתו.