ע"ז 60775-01-19

תקציר

פסק הדין דן בשתי טענות עיקריות. בתביעה הראשונה, שהוגשה כנגד יורשי עיזבון, נטען כי היורשים "הבריחו" את זכויותיו של המנוח בנכס. עם זאת, השופט קובע כי טענה זו נעדרת שחר, שכן התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו, ודיני הירושה קובעים כי היורשים אינם אחראים למעשיו של המנוח. יתר על כן, העיזבון נחשב חסר ערך, מה ששולל את התביעות. עוד מציינת השופטת כי היה על התובע להגיש תביעה נפרדת בגין העברה במרמה, דבר שלא נעשה. התביעה השנייה נוגעת לתשלומי מזונות, אותם מבקש התובע לגבות לאחר שיהוי משמעותי. השופט קובע כי על פי החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התובע זקוק לאישור בית המשפט כדי לגבות דמי מזונות שלא נגבו בתוך שנתיים מיום מתן פסק הדין. השופט מציין כי פסק הדין למזונות התיישן בשנת 2012 וכי תיק ההוצאה לפועל הקודם של התובע, שנפתח בשנת 1993, לא עצר את תקופת ההתיישנות. השופט מפנה לפסקי דין קודמים המדגישים את הצורך באישור בית המשפט לפי סעיף 11(ב) לחוק המזונות ואת חשיבות תום הלב והפעולה במועד של הזוכה בפסק דין. מאחר שהתובעת לא פעלה בשקידה וחל שיהוי מופרז בתביעת המזונות, קובעת השופטת כי התביעה התיישנה וכי אין ליתן את הרשות המבוקשת לגבות את המזונות. לפיכך, השופט דוחה את התביעה ומורה לתובע לשאת בהוצאות הנתבעים, תוך שהוא קובע את הסכום על 15,000 ₪. השופט גם מתיר לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים וסוגר את התיק. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 14.11.21.