ע"פ 41746-02-14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על הרשעה פלילית ביידוי אבנים. המערער הודה בעבירה ועתה ביקש לחזור בו מהודאתו, אך בית המשפט סירב לבקשתו. החוק קובע כי ניתן לחזור בה מהודאה רק בכל שלב של המשפט מטעמים מיוחדים ובאישור בית המשפט. טענתו של המערער כי ההודאה לא ניתנה באופן חופשי או מתוך הבנה לא נתמכה והופרכה בראיות שירות המבחן לפיהן נטל אחריות על מעשיו והביע חרטה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי לא סופק למערער תרגום הולם במהלך הדיונים בבית משפט קמא, שכן הרישומים הראו כי מתורגמן לערבית נכח בכל הדיונים. גם המלצת הסנגור להודות לא נחשבה סיבה מוצדקת לחזור בו, וכך גם חרטת המערער על ההודאה, שכן נראה כי הדבר נבע מעונש המאסר שנגזר בסופו של דבר. לפיכך נראה כי ההודאה עומדת בעינה, ובית המשפט לא ראה סיבה לסטות מגזר דינו של בית משפט קמא של שבעה חודשי מאסר, שנחשב סביר ומאוזן. ככלל, הערעור נדחה, וההרשעה וגזר הדין אושרו.