עת"מ 61743-02-17

תקציר

העותר לא ציין החלטה מנהלית ספציפית עליה הוא מבקש לערער ותחת זאת מבקש סעד הצהרתי בעתירה מנהלית זו. זו לבדה עילה לדחיית העתירה. המשיב אף הביא ראיות רבות לאין-ספור פעולות גבייה שננקטו במהלך השנים ביחס לשני נכסים שבמחלוקת על ידי העותר. העותר היה מודע היטב לחובות אלה, וטענותיו הסותרות אינן נתמכות. יתר על כן, השיהוי הקיצוני בהגשת העתירה – קרוב ל-17 שנים לאחר שנודע לעותר על החובות – אינו מאפשר לבחון את גופו של עניין. יש לדחות את העתירה משום שהוגשה זמן רב לאחר המועד האחרון של 45 יום ואינה עומדת בדרישות הארכה. בנוסף, המסלול הפרוצדורלי הנכון לערעור על חיובי ארנונה היה באמצעות השגה וערעור לפי חוק העררים. העותרת לא מיצתה מסלול זה ואינה זכאית לחריגים כלשהם כדי לעקוף הליך זה. לבסוף, העתירה נגועה בחוסר תום הלב של העותר בהצגת העובדות, תוך יצירת מצג שווא בדבר מעשיו של המשיב וידיעת העותר על החובות. בהתחשב בשיקולים אלה, מחליט השופט לדחות את העתירה, להורות לעותר לכסות את הוצאות המשיב, ולהורות על העברת פיקדון העותר למשיב לצורך תשלום החובות.