פש"ר 3203/09

תקציר

בית המשפט מקבל את הבקשה לעיון חוזר בחוב שחב החייב לנושה, מר חן. לאחר עיון במסמכים שהוגשו ושמיעת טענות הצדדים, מחליט בית המשפט כי החוב יופטר במסגרת ההפטר המותנה שניתן לתת, ולא יוחרג מההפטר מאחר ואין הוכחה כי נוצר במרמה. ההחלטה המקורית התבססה על הטענה כי השיק שהוציאה החייבת לנושה ניתן כאשר חשבונה היה מוגבל, אך כעת נקבע כי לא כך היה. השיק הונפק ללא ציון המוטב וללא רישום מועד הפירעון, האחרון נוסף על ידי הנושה לפני הפקדת השיק. קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי מועד הוצאת השיק, אך יהא המועד הנכון אשר יהיה, הוא לא ניתן בעת הגבלת החשבון. בית המשפט מוצא כי הנושה לא הביא ראיות מספיקות לכך שהחוב נוצר במרמה. למרות שהחייבת ובעלה אכן נקלעו באותה עת לקשיים כלכליים, הנושה היה מודע לכך והכוונה הייתה שהחוב יוחזר מרווחי עסקו של הבעל. טענת הנושה כי בעלה של החייבת הונה אותו בכך שלא פרע את החוב מהכספים שהתקבלו באירועים שארגן העסק, נעדרת ראיות למעורבותו של החייב. בית המשפט גם אינו מוצא הצדקה לטענה כי החייבת ובעלה ניצלו את מצוקת הנושה למתן ההלוואה. ככלל, בית המשפט קובע כי אין להוציא את החוב מההפטר, ומורה לחייב לשלם את כל הפיגורים באופן מיידי, ואת התשלומים השוטפים בתשלומים, כדי ליהנות מההפטר המותנה. כל צד אחראי לשכר הטרחה שלו.