בד"א 9/23

תקציר

הערעור נדחה משום שטענות המערער חסרות שחר. ראשית, המערער אינו יכול להודות בו זמנית בעובדות התלונה במסגרת הסדר טיעון ולטעון כי העובדות כפי שהוצגו אינן מדויקות. בחתימתו על הסדר הטיעון הודה המערער באישומים ומנע מבית המשפט לשמוע עדויות שהיו עשויות לזכות אותו. שנית, פרסום שמו של המערער אינו עונש נוסף, אלא פועל יוצא של העיקרון הדמוקרטי של פומביות הדיונים בבית המשפט. מטרתו של עיקרון זה היא להבטיח שקיפות וביקורת ציבורית על מערכת המשפט. בעוד שהמערערת טענה כי פרסום שמם באתרי האינטרנט של בתי המשפט עלול להחמיר קשות את הפגיעה במוניטין המקצועי שלה, ציין בית המשפט כי חשש זה נשקל בעבר ונדחה. בית המשפט הדגיש כי עקרון הפרסום הוא ניטרלי מבחינה טכנולוגית וחל בין אם פסק הדין מתפרסם באינטרנט ובין אם לאו. בנוסף, המערערת לא העלתה טענות משכנעות כלשהן כי הנזק שייגרם מפרסום שמה יהיה חמור או מהותי דיו כדי להצדיק חריגה מכלל הפרסום. לבסוף, החלטת ערכאת הערעור שלא להתערב בהפעלת שיקול דעתו של בית משפט קמא בנוגע לפרסום שמו של המערער הייתה ראויה, שכן החלטתו של בית משפט קמא הייתה מנומקת היטב ומבוססת על התחשבות בגורמים הרלוונטיים.