ב"ל 50803-06-19

תקציר

התובעת, שהייתה במערכת יחסים עם המנוח, טענה כי הם ידועים בציבור ולכן עליה לקבל קצבת שאירים לאחר מותו. עם זאת, הרכב השופטים מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות להוכחת היותם ידועים בציבור. התובע והמנוח לא התגוררו יחד, כל אחד בביתו והיו לו משקי בית נפרדים. כישלונם לחיות יחד גם לאחר שהילדים ממערכות היחסים הקודמות שלהם גדלו לא הוסבר באופן משכנע על ידי התובע. הצהרותיו של התובע עצמו לא היו עקביות, במיוחד בכל הנוגע לתדירות פגישותיהם. חייהם הנפרדים של בני הזוג והיעדר קשר כלכלי הדדי העידו על כך שהם בחרו לחיות בנפרד. התנהגותה של התובעת לאחר מות המנוח, כגון אי ישיבה שבעה כבת זוג, והפוסטים שלה ברשתות החברתיות, תמכו ברעיון של זוגיות פנאי ולא שותפות מחייבת של ידועים בציבור. בנוסף, טפסים והסכמים רשמיים שמילאו בני הזוג לא הכירו זה בזה כבני זוג או כידועים בציבור. ככלל, עדותו של התובע לא הייתה מהימנה, ועל כן דחה הרכב השופטים את התביעה, וקבע כי התובע והמנוח אינם ידועים בציבור.