ת"ק 58881-12-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את תביעת לשון הרע כנגד הנתבע. ההחלטה מתבססת על הערכה אובייקטיבית של הפרסום המדובר, אשר במקרה זה היה הודעתו של הנתבע לשליח שנשלח על ידי התובע, בו נאמר לו "לך לגנב". השופט קבע כי האמירה, על אף היותה משפילה, אינה מהווה לשון הרע שכן היא לא פורסמה ברבים, ונאמרה בלהט הרגע בשל התנהגותו הפרובוקטיבית של השליח. ההודעה, שאף לא כוונה לתובע באופן אישי, פורשה על רקע היחסים המתוחים בין הצדדים, והנסיבות החיצוניות שסבבו את הפרסום. עוד ציינה השופטת כי עלבון כזה, אף שאינו נעים, שכיח למרבה הצער בחברה הישראלית ואינו מרמז בהכרח על פגיעה ממשית. עוד ציינה השופטת כי בא כוח התובעת, השליח, תרם לקטטה ולכן התובע אינו יכול לתבוע פיצויים בגין לשון הרע. מסקנה זו הושגה למרות שבית המשפט סבר כי טענת הנתבע בדבר כשלים במסירה ככל הנראה אינה נכונה. בנוסף, הדגישה השופטת כי גם אם הפרסום מהווה לשון הרע, זכותו של הנתבע להתגונן בתום לב מפני ההאשמות המוטחות בו. התובע חויב לשלם לנתבע את הוצאות הנתבעת, שנקבעו על סך של 2,000 ₪, בשל אופי התביעה והשתלשלות האירועים במהלך התיק.