עת"מ 2701/05

תקציר

העותרים, בעלי חלקת אדמה בהרצליה פיתוח, הגישו עתירה נגד עיריית הרצליה נגד ההחלטה לקחת את חלקתם. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי בהגשה. בית המשפט הסכים עם המשיבים, וקבע כי השיהוי של העותרים היה בלתי סביר ובלתי מוצדק. אלמנט השיהוי הסובייקטיבי היה קיים, שכן לעותרים לקח למעלה מ-7 שנים לעתור לבית המשפט לאחר רישום הבעלות. גם רכיב השיהוי האובייקטיבי התקיים, שכן השיהוי עלול לגרום לפגיעה באינטרסים של גורמים אחרים, לרבות העירייה, הבעלים הבאים של החלקה ורוכשי הקרקע מהם. חומרת הפגיעה בשלטון החוק לא הצדיקה קבלת העתירה, שכן פעולות העירייה לא נמצאו בלתי חוקיות. זאת ועוד, העתירה נעדרה כל שחר, שכן העותרים עצמם יזמו את התכנית החדשה שהביאה להעברת החלקה לעירייה. הם הסכימו במפורש להעברה בתמורה להגדלת הזכויות באדמתם. התוכנית, שלא הייתה לצורכי ציבור, הייתה הסכם איחוד וחלוקה המעוגן בחוקים הרלוונטיים. לפיכך, העתירה נדחתה הן בשל השיהוי והן בשל חוסר הצדקה, והעותרים חויבו לשלם שכר טרחת עורכי דין למשיבים.