ע"פ 184/85

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על החלטת שופט שלום לדחות את בקשת המערער לפסול את עצמו בשל ידידות מופרזת לכאורה עם התובע. המערער וסנגורו היו מודאגים מחוסר משוא הפנים של השופט, תוך שהם מציינים מקרים ספציפיים כמו השימוש של השופט ברכבו של התובע ואופן האינטראקציה הבלתי פורמלי בין השופט לתובע. בית המשפט הדגיש את חשיבות השמירה על מראית עין של צדק, והדגיש כי גם אם שופט סבור שהם הוגנים, יש לשקול גם את תפיסותיהם של הצדדים המעורבים כדי להימנע מפגיעה באמון באובייקטיביות השיפוטית. אמנם לא כל אינטראקציה היא עילה לפסילה, אך דפוס המרמז על קרבה מופרזת עשוי להצדיק פעולה כזו. בית המשפט הכיר בצורך בתיחום ברור כדי למנוע תחושות של אי נוחות או הטיה בהליכים משפטיים. למרות שבית המשפט העליון לא מצא חשש ממשי למשוא פנים במקרה זה, בהסתמך על פסיקותיהם הקודמות, הם הציעו להעביר את התיק לשופט אחר כדי לשמור על טוהר המידות השיפוטי. בעקבות זאת נדחה הערעור, אך הוחלט על החלפת שופט משיקולים עתידיים.