ע"א 7261/97

תקציר

בעניינם של המערערים שרכשו דירות בבניין שנבנה על ידי המשיבים, עסק בית המשפט העליון בעיקר בסוגיות של התיישנות ורישום דירות. המערערים הגישו בשנת 1996 תביעה לפיצוי בגין ליקויים קונסטרוקטיביים שהתגלו על סמך הערכת מהנדס. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו בשל תקופת ההתיישנות, שכן הליקויים הנטענים היו ידועים או היו צריכים להיות ידועים הרבה קודם לכן, ממועד מסירת הדירות בין השנים 1985-1987. המערערים לא הגיבו כראוי להגנת ההתיישנות, ומשכך, לא מצא בית המשפט בסיס פרוצדורלי לדון בטענותיהם במועד. גם לגבי חלק מהמערערים שלא השתתפו בתביעה מוקדמת יותר, לא מצא בית המשפט הצדקה לאיחור בהגשתם, שכן הם היו מודעים לליקויים חמורים קודם לכן בהתבסס על הערכות מומחים. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת המערערים 1 ו-2 את דרישתם לרישום דירותיהם, שכן טענות אלה הנוגעות למקרקעין מתיישנות רק לאחר 15 או 25 שנה, בהתאם למעמד הקרקע, ומשכך הוגשה תביעתם במועד במסגרת זו. בנוסף, תיקון ההוצאות שקבע בית המשפט המחוזי לאחר פסק הדין נקבע כבלתי ראוי ומבוטל, שכן הוא נעדר את הנכונות הפרוצדורלית, שבאה לידי ביטוי בחלקה בהליכים במעמד צד אחד מבלי לאפשר למערערים להגיב. לבסוף, בית המשפט העליון התאים את ההוצאות שנפסקו, וקבע שכר טרחת עורך דין גבוה יותר בהתחשב בהיקף התיק ובמורכבותו, תוך התאמת ההפרשה להוצאות באופן מידתי יותר עם הפעולות הפרוצדורליות והמהותיות שננקטו במהלך ההתדיינות המשפטית. הערעורים והערעורים שכנגד נדחו ברובם, תוך התעלמות מההחלטות שצוינו, ונפסקו הוצאות למשיבים.