רע"א 4741/19

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לדחות בקשת רשות ערעור על תיקון כתבי טענות, בקובעה כי המצב אינו עומד בנסיבות החריגות הנדרשות להתערבות כזו. בדרך כלל, ערכאת ערעור תתערב בהחלטות פרוצדורליות הכרוכות בתיקוני כתבי טענות רק כאשר יש הפרה משפטית משמעותית, סטייה קיצונית משיקול הדעת הסביר או פוטנציאל לעיוות דין. בית המשפט בחן את התקנות הרלוונטיות, לרבות תקנה 92, המאפשרת שינויים בכתב תביעה כדי להתייחס למחלוקות הליבה בין הצדדים, ותקנה 127, המחייבת הכללת חוות דעת מומחה בהצהרות כאלה. תקנה 94 מאפשרת לצדדים המתנגדים לתקן את כתבי הטענות שלהם בתגובה לשינויים שנעשו על ידי הצד השני, לא רק כדי להתייחס ישירות לתיקונים אלא גם כדי להוסיף טענות חדשות. היא גם הדגישה את "האפקט המצנן" שיכול להיות לתקנה זו, שכן על הצדדים לשקול את זכויות התיקון הרחבות של עמיתיהם לפני שהם מבקשים שינויים. במקרה הספציפי, נוצר בלבול באשר לרצף ההגשות עקב קביעת לוח הזמנים של בית המשפט המחוזי, אשר הפך שלא במתכוון את הצו הראוי והעניק זכויות תיקון לפי תקנה 92 למבקשים, בעוד שהתובעים יכלו לתקן לפי תקנה 94, אם כי בחרו שלא לעשות כן. משכך, התקבלה החלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר למבקשים לתקן את הגנתם באופן רחב יותר, לרבות צירוף חוות דעת מומחה. בקשת רשות הערעור נדחתה בסופו של דבר.