ת"א 12396-08-18

תקציר

התיק נסוב סביב חלקת קרקע בתל אביב בבעלות משותפת של התובע והנתבעים. התובעת טענה כי הנתבעים תופסים שטח הגדול מחלקם החוקי ולכן ביקשה מבית המשפט להורות להם לפנות את השטח העודף, בהיקף של כ-7-9 מ"ר, ולשלם דמי שימוש מתאימים. מנגד, הנתבעים טענו מנגד כי התובע היה הבעלים של חלק איכותי יותר בחלקה והיה בעל שטח בנוי גדול יותר, וביקשו פיצויים. עוד נטען כי התובע גזל שטח של 7 מ"ר במהלך הליך הסדר המקרקעין ודרש את החזרתו או פיצוי הולם. בית המשפט דחה את תביעת התובעים, וקבע כי הם לא הוכיחו את זכאותם להחזיק בשטח שבמחלוקת, המשמש ככניסה היחידה לנכס הנתבעים. יתר על כן, לנתבעים הייתה טענת הגנה בדבר טובת הנאה בשטח האמור, שכן הם השתמשו בו למעלה משלושים שנה, והשימוש בהם היה סביר. באשר לתביעה שכנגד, דחה בית המשפט את טענות הנתבעים כי חלקה של התובעת היה איכותי יותר או בעל שטח בנוי גדול יותר, שכן טענות אלה לא הוכחו ונגרם להן שיהוי ניכר. בית המשפט דחה גם את טענת הגזל, שכן היא סותרת פסיקה קודמת של בית המשפט. משכך, הן התביעה העיקרית והן התביעה שכנגד נדחו, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים. בפסק הדין הודגש כי על הצדדים לשקול פירוק השותפות בחלקה וקביעת מאזן תשלומים לסיום הסכסוך ארוך השנים ביניהם.