תמ"ש 21299-03-23

תקציר

התובע והנתבע טענו שניהם לבעלות על אותה דירה. התובעת לא הצליחה להביא ראיות מספיקות להוכחת טענתה לבעלות בדירה, אך הכף התהפכה לטובתה בשל מסמך ייפוי כוח משנת 2018. עם זאת, טענת התובעת כי הנתבע פלש לדירה ללא הסכמתה לא הוכחה. התובעת גם לא דרשה מהנתבעת דמי שכירות עבור המגורים בדירה עד שהגישה את התביעה, דבר המעיד על הסכמתה למגורים החופשיים של הנתבע. לפיכך, לא יהיה זה צודק לחייב את הנתבעת בדמי שכירות בדיעבד. זאת ועוד, התובעת לא ביקשה מינוי שמאי לקביעת גובה דמי השכירות, ומאחר שניתן היה לקבוע במדויק את הסכום הנתבע באמצעות הערכה מקצועית, הימנעותה של התובעת מלעשות כן משמעה שלא הוכיחה את גובה החוב. לפיכך, תביעתה לדמי שימוש נאותים נדחתה. בנוסף, מאחר שהתובעת הסכימה לעיסוקה החופשי של הנתבעת ולא נגרם לה כל נזק, נדחתה גם בקשתה לפיצוי בגין עוגמת נפש. בעקבות זאת, החליטה השופטת לדחות את תביעתה של התובעת והורתה לה לכסות את הוצאות המשפט של הנתבעת, תוך שהיא קובעת את הסכום על 15,000 ₪. פסק דין זה ניתן לטובת הנתבעת, שלא נדרשה לשלם דמי שכירות או לשאת בקנסות כספיים אחרים.