ב"ש 5093/05

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לתיק עבירת מין, שבו ביקש עורך דינו של הנאשם גישה ליומניה האישיים של המתלוננת כחלק מאסטרטגיית ההגנה. היומנים לא היו חלק מהחקירה הראשונית אלא הובאו לידיעת המשיב בשלב מאוחר יותר. על בית המשפט להחליט האם יש לבחון את היומנים, בהתחשב ברלוונטיות הפוטנציאלית להגנה ובהשלכות הפרטיות על המתלונן. השופט מסיק כי היומנים עשויים להכיל מידע שימושי להגנה, ובפרט בנוגע לתופעות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות שהמתלוננת העידה שחוותה לאחר האירוע המדובר. ההגנה זיהתה סתירה בין עדותה של המתלוננת לבין מסמך שהפיקה בעבר, המצדיק את הצורך לעיין ביומנים. השופט מדגיש את המשמעות הפוטנציאלית של ראיה זו במקרה בו הנאשם והמתלונן מוסרים גרסאות שונות, כאשר שניהם היו לבדם במהלך האירוע. יתרה מכך, השופטת מציינת כי בקשת עורך דינו של הנאשם היא ספציפית וקצובה בזמן, ומבקשת לאמת את טענות המתלונן בדבר התפרצות תופעות אלה. דחיית הבקשה תהיה בלתי הוגנת, שכן קיומם של היומנים נחשף רגע לפני דיון ההוכחות. החלטתו של עורך הדין להימנע מלחקור את המתלוננת בנושאים אלה עד להכרעה בבקשה הייתה סבירה. בסופו של דבר, הערעור מתקבל באופן חלקי. בית משפט קמא מופנה לעיין ביומניה של המתלוננת מיום 1.5.2000 ועד ליום 30.4.2001, כדי לקבוע אם יש בהם חומר חקירה רלוונטי להגנה. פסק הדין של השופט מאזן בין הזכות למשפט הוגן לבין זכותו של המתלונן לפרטיות, ומדגיש כי יש לעיין ביומנים תוך פגיעה מינימלית ככל האפשר בפרטיות.