ע"א 67/84

תקציר

החלטת בית המשפט העליון עוסקת בערעור ובערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעת מזונות של אישה ובקשה לאסור על בעלה להיכנס לדירתם המשותפת. בית המשפט המחוזי ביטל את הצו להרחקת הבעל מהדירה, אך חייב אותו לשלם מזונות. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי שלא להוציא את איסור הכניסה, וציין כי סעדים אלה שמורים למקרים חריגים של אלימות משמעותית, דבר שלא נקבע כאן. עזיבתה של האישה את בית הנישואין, שנמצאה מוצדקת לצורכי מזונות, לא הייתה קשורה להתנהגות אלימה מוכחת מצד הבעל. בית המשפט העליון התייחס לסוגיות שיפוטיות, ואישר כי הן לבתי הדין הרבניים והן לבתי המשפט המחוזיים סמכות מקבילה לדון בענייני מזונות של בני זוג יהודים, כאשר הסמכות נקבעת על סמך איזה בית משפט דן לראשונה בתיק. הטענה כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות בשל פנייה קודמת לבית הדין הרבני נדחתה, מה גם שהתנגדות הבעל הועלתה מאוחר מדי. בנוסף, ערעורו של הבעל בעניין המזונות נדחה בשל חוסר בסיס מספיק להפחתת סכום המזונות שנפסק. עם זאת, בית המשפט הכיר בטעות בהחלטת בית המשפט המחוזי לחייב את הבעל להשתתף ב-60% להוצאות השכירות העתידיות של האישה ללא ראיות או הליכים מתאימים. לפיכך, הועבר חלק זה של התיק להמשך הליכים לקביעת חובת הבעל, תוך הסתפקות בראיות נוספות הנוגעות להסדרי המגורים של האישה. בעוד ערעורה של האישה נדחה על הסף, ערעורו של הבעל בעניין הוצאות הדיור התקבל באופן חלקי, עם הנחיות לדיון בבית המשפט המחוזי כדי לפתור את הסוגיה. האישה חויבה לכסות חלק משכר טרחת עורך הדין של הבעל מהליך הערעור.