ס"ע 22198-08-13

תקציר

התובעת, מלצרית במקצועה, תבעה את מעסיקה לשעבר בגין תשלומים שונים שלטענתה מגיעים לה בעקבות סיום העסקתה, לרבות שכר, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצויי שמיעה, פיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה, פיצויים לפי חוק הגנת השכר, הפרשות לפנסיה ופדיון חופשות. בית המשפט קבע כי התשרים שקיבלה התובעת היו חלק משכרה, והיא אינה זכאית לתוספת נוספת. התובעת הייתה זכאית גם לשכר עבור שלושה ימי חניכות שלא שולמו לה. באשר לנסיבות סיום העסקתה של התובעת, קיבל בית הדין את גרסת התובעת לאירועים וקבע כי היא מפוטרת. מאחר והתובעת עבדה אצל הנתבעת קרוב לשנה, היה על הנתבע הנטל להוכיח כי פיטורי התובעת לא נועדו להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. בית המשפט קבע כי הנתבעת לא עמדה בנטל זה, ולכן התובעת זכאית לפיצויי פיטורים. עוד קבע בית הדין כי העסקתה של התובעת הופסקה ללא הודעה מוקדמת כדין, והיא זכאית לפיצוי בגין כך. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא קיימה דיון כדין טרם פיטורי התובע והורה על פיצוי בגין מחדל זה. בית הדין דחה את תביעת התובעת לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה, שכן מצא כי התובעת הוצגה והייתה מודעת לתנאי העסקתה. בית המשפט הוסיף וקבע כי תלושי השכר שמסרה הנתבעת לא שיקפו נאמנה את שעות עבודתה של התובעת או את שכרה, ולכן היא זכאית לפיצוי לפי חוק הגנת השכר. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע סכומים נוספים בגין הפרשות לפנסיה ופדיון חופשות. לבסוף חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בסך הכל, חויב הנתבע לשלם לתובע סכומים שונים, לרבות הפרשי ריבית והצמדה, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. לתובע ניתנה הזכות לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי בתוך 30 יום.