עפ"ג 23794-09-17

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים: **ניתוח משפטי: עפ"ג 23794-09-17 ג'בארין ואח' נ' מדינת ישראל** **מבוא:** פסק דין זה של בית המשפט המחוזי בחיפה עוסק בערעור שהוגש על גזר דין של בית המשפט השלום בחדרה, במסגרתו הורשעו שלושה מערערים בעבירות של סחר בסמים וקשירת קשר לביצוע עבירות אלו. הערעור הוגש על חומרת העונש שנגזר על המערערים. **כתב האישום וההרשעה:** 1. **הסדר טיעון:** המערערים, יחד עם נאשם נוסף, כפרו בתחילה באישומים, אך הגיעו להסדר טיעון בפתח ישיבת ההוכחות. במסגרת ההסדר, הודו המערערים בעובדות כתב אישום מתוקן, אשר כלל עבירות סמים והשמיט עבירות תעבורה. 2. **מהות העבירות:** כתב האישום המתוקן ייחס למערערים ולאיש הנוסף עבירות של סחר בסם מסוכן (חשיש) ותיווך בו, קשירת קשר לביצוע פשע, וסיוע לסחר בסמים. העבירות בוצעו על פני תקופה של מספר חודשים (דצמבר 2014 עד מרץ 2015), באמצעות סוכן משטרתי. כמויות החשיש שסוחר בהן נעו בין כ-7.87 גרם לכ-91.85 גרם נטו. 3. **הורשעות:** המערערים הורשעו בעבירות ספציפיות, כאשר כל אחד מהם הורשע במספר שונה של עבירות, בהתאם לחלקו בכל עסקה. **גזר דין קמא:** 1. **התייחסות לאירועים:** בית המשפט קמא קבע כי יש לראות בכל עסקת מכר או פריט אישום כאירוע נפרד, אך בחר להטיל עונש כולל על כל נאשם, תוך התחשבות בקשר בין המעשים ובפרק הזמן הקצר יחסית. 2. **מתחם עונש:** בית המשפט קבע מתחם עונש לכל אירוע של סחר או תיווך בסם, הנע בין מאסר בן חודשים ספורים ל-18 חודשים, וכן מתחם לעבירות סיוע. 3. **ענישה פרטנית:** נגזרו על המערערים עונשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנסות, ובמקרה של המערער השני, גם פסילת רישיון נהיגה. 4. **החריגה בעניינו של הנאשם הנוסף:** בית המשפט קמא חרג ממתחם העונש ההולם לגבי הנאשם הנוסף, וגזר עליו 6 חודשי עבודות שירות, בשל סיכויי שיקום טובים שהתגלו בתסקיר. 5. **חילוט:** בית המשפט הורה על חילוט רכב ששימש לביצוע העבירות, אך לא על חילוט כספים. **טענות הצדדים בערעור:** 1. **טענות המערערים:** * שגיאה בקביעה שכל עסקה היא אירוע נפרד; יש לראות את המעשים כמכלול אחד. * מתחם העונש ההולם רחב מדי; רף הענישה צריך להיות נמוך יותר, במיוחד לאור כמויות הסם הקטנות יחסית והיותו "סם קל". * לא ניתן משקל מספיק להודאתם ולחיסכון בזמן שיפוטי. * התעלמות מהנסיבות האישיות וממשך התקופה בה שהו בתנאים מגבילים (מעצר בית). * העונשים שנגזרו גבוהים באופן משמעותי ביחס למקרים דומים, ובפרט ביחס לנאשם הנוסף. 2. **טענות המשיבה:** * אין להתערב בגזר הדין; יש להדגיש את היקף העסקאות, פרק הזמן הממושך, והביצוע בצוותא. * גזר הדין אינו חורג באופן ניכר מהפסיקה הנוהגת. * אין לשנות את קביעת בית המשפט קמא לגבי היחס לאירועים כנפרדים. * יש לקחת בחשבון את עברו הפלילי של מערער 2 ו-3. * ההבדל בעניינו של הנאשם הנוסף מוצדק בשל שיקולי שיקום משמעותיים. **דיון והכרעה של בית המשפט המחוזי:** 1. **היחס לאירועים נפרדים:** השופטת נאות פרי ציינה כי אין הכרעה חד משמעית בשאלה זו, שכן בית המשפט קמא כבר קבע כי למרות היותם אירועים נפרדים, יינתן עונש כולל, תוך התחשבות בקשר בין המעשים. לפיכך, לשאלה זו אין נפקות להכרעה במקרה זה. 2. **משקל לנתונים אישיים:** בית המשפט דחה את הטענה שלא ניתן משקל לנתונים האישיים, למעצר בית, או לחיסכון בזמן שיפוטי, וקבע כי בית המשפט קמא סקר באופן ממצה את כל השיקולים. 3. **רוחב מתחם העונש:** הובעה הסכמה מסוימת לכך שמתחם העונש (חודשים ספורים עד 18 חודשים) רחב יחסית, אך צוין כי זו אינה עילה להתערבות בפני עצמה. 4. **השוואה לפסיקה:** הניתוח של פסקי הדין מראה כי הענישה שנגזרה על המערערים נמצאת ברף העליון של הענישה הנוהגת. בית המשפט קבע כי אין מקום לגזור עונש ברף העליון או בסמוך לו במקרה זה. 5. **הימנעות מ"טבלת ענישה":** הודגש כי לא ניתן לשאוף ל"טבלת ענישה" מדויקת, אך יש להשוות למקרים דומים, במיוחד לאור תיקון 113 לחוק העונשין (אשר נועד להביא להרמוניה בענישה). 6. **הפחתת העונש:** על רקע האמור, ולאחר שניתן משקל למכלול הטיעונים, הוחלט להקל במעט בעונשם של המערערים, באופן מתון, שכן נתוניהם אינם מצדיקים עונש ברף העליון. 7. **השוואה לנאשם הנוסף:** הובהר כי לא היה מקום להשוואה בין המערערים לנאשם הנוסף, שכן לגביו היו שיקולי שיקום משמעותיים שהצדיקו את החריגה מהמתחם. **החידוש המשפטי והעקרונות המרכזיים:** 1. **הגמישות בענישה והתייחסות ל"מסכת עובדתית" מול "אירועים נפרדים":** אף על פי שהשופטת נאות פרי קבעה כי אין הכרעה חד משמעית בנוגע לשאלה האם יש לראות את המעשים כאירוע אחד או כמספר אירועים נפרדים, היא הדגישה כי בית המשפט קמא כבר התחשב בקשר בין המעשים ובלוח הזמנים כאשר הטיל עונש כולל. הדבר משקף את גישת הפסיקה המכירה בחשיבות ההקשר הכולל של ביצוע העבירות, גם כאשר מדובר בעבירות נפרדות מבחינה טכנית. 2. **התייחסות ל"רף העליון" של הענישה:** ההחלטה להקל בעונש המערערים, למרות שהורשעו בעבירות סחר בסמים, התבססה על ניתוח מעמיק של הפסיקה הקיימת והמסקנה כי העונש המקורי היה ברף העליון של הענישה הנוהגת. הדבר מדגיש את הצורך של בית המשפט המערער לבחון את סבירות הענישה ביחס למקרים דומים, תוך איזון בין שיקולי הרתעה, גמול, ושיקום. 3. **חשיבות ההשוואה לפסיקה (תיקון 113 לחוק העונשין):** בית המשפט המחוזי הדגיש את הצורך בהשוואה למקרים דומים, במיוחד לאור הוראותיו של תיקון 113 לחוק העונשין, שמטרתו להביא להרמוניה בענישה. אף על פי שנדחתה גישת "טבלת הענישה" המדויקת, הודגש כי השוואה זו הכרחית לקביעת מתחם עונש סביר. 4. **הבחנה בין שיקולי שיקום ושאר שיקולים:** בית המשפט המחוזי אימץ את קביעתו של בית המשפט קמא שלא להשוות את עונשם של המערערים לעונשו של הנאשם הנוסף. הובהר כי לגבי הנאשם הנוסף, שיקולי השיקום היו משמעותיים והצדיקו חריגה לקולה מהמתחם. הדבר מבטא את עקרון יסוד בדיני עונשין, לפיו יש להתחשב בשיקולי שיקום אינדיבידואליים, ולהעדיף אותם כאשר הם מהותיים. 5. **תפקיד השופט שפירא בהעמקת תכלית השיקום:** השופט שפירא, בהערת אגב, הרחיב את הדיון בנוגע לפרשנות של "עונש שיקומי". הוא הדגיש כי חריגה ממתחם העונש משיקולי שיקום אינה מספיקה, ויש לשלב במקרים אלו גם אמצעים טיפוליים ומנגנוני פיקוח (כגון פיקוח שירות המבחן או השתתפות בתכניות טיפוליות) על מנת לממש את תכלית השיקום. חידוש זה, אף שלא השפיע ישירות על הכרעת הערעור לגבי המערערים, מעלה סוגיה חשובה ומשמעותית לגבי האופן שבו יש ליישם הלכה למעשה את השיקולים השיקומיים במסגרת גזירת הדין. **סיכום ההפחתה בעונש:** בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי והפחית את תקופות המאסר בפועל שנגזרו על המערערים: * **מערער 1:** מ-21 חודשים ל-17 חודשים. * **מערער 2:** מ-18 חודשים ל-14 חודשים. * **מערער 3:** מ-16 חודשים ל-10 חודשים. יתר רכיבי הענישה (מאסר על תנאי וקנס) נותרו על כנם. **מסקנות:** פסק הדין מדגים את האיזון העדין שעל בית המשפט לערוך בעת גזירת דין, בין הצורך להעניש בחומרה עבירות סמים חמורות, לבין הצורך להתחשב בנסיבות אישיות, בהתפתחות הפסיקה, ובשיקולי שיקום. הוא מאשר את חשיבות ההשוואה לפסיקה הנוהגת, אך גם מבהיר כי אין בכך "נוסחה מתמטית" וכי יש להתחשב בכל מקרה לגופו. הערתו של השופט שפירא מהווה תרומה חשובה לדיון על יישום בפועל של ענישה שיקומית.