ע"ו 20646-10-10

תקציר

העתירה, שהוגשה על ידי ניצול שואה שנולד באי היווני זקינטוש בשנת 1941, מבקשת הכרה והטבות מכוח חוק הטבות לניצולי שואה (HSBL). המערערת עלתה לישראל בשנת 1953, מיד לאחר המועד הקבוע לתביעות לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. לפי HSBL, ניצולי שואה ששהו במחנות ריכוז, גטאות או מחנות עבודה ועלו לישראל אחרי אוקטובר 1953 עשויים לקבל הטבות. תביעתה של המערערת נדחתה על ידי הוועד משום שהגטו בו שהתה בתקופת השואה לא הוכר כזכאי על פי הקרנות הגרמניות, והיא לא קיבלה מהם פיצוי חד פעמי בסך של כ-7,500 אירו. המערערת טענה כי החוק צריך לפרש גטאות במובן רחב יותר ולכלול את עניינה, מה גם שרשימות הגטאות המוכרים אינן מעודכנות. עם זאת, המשיב טען כי רק ניצולים העומדים בקריטריונים של הקרנות הגרמניות, שעל פיהם פועלת ועידת התביעות, זכאים לפיצוי. מאחר שהמערערת לא הביאה ראיות לזכאותה, ובפרט לכך שגטו זקינטוש מוכר והיא קיבלה את מלוא הפיצויים, יש לדחות את ערעורה, למרבה הצער. החלטה זו עולה בקנה אחד עם פסיקות קודמות ואינה סותרת ערכי יסוד. למרות שהחוק נועד לסייע לניצולי השואה, ייתכן שהוא אינו מכסה את כל המקרים, וייתכן שתידרש התערבות חקיקתית כדי להרחיב את היקפו. מתוך הבנת כאבה של המערערת, השופטת מזדהה אך אינה יכולה לפסוק לטובתה ללא ראיות מספיקות. לפיכך, הערעור נדחה.