רע"א 32980-05-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת רשות הערעור. מדובר בצעד קיצוני השמור רק למקרים חריגים ביותר, ובמקרה זה בית המשפט אינו סבור כי לתובע סיכויי הצלחה כלשהם אם התביעה תגיע למשפט. המבקשת ביקשה להסתמך על פסק דין קודם, צולר, הקובע כי פרסום תכנים מסוימים אינו יכול להקנות עילת תביעה בנזיקין. השופט מסכים כי לטענת לשון הרע, כשלעצמה, אין סיכוי להצליח בשל ההגנות שמקנה סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע. עם זאת, השופטת מדגישה כי התביעה מייחסת גם עוולות נוספות מצד הנתבע, קרי הפרת חוזה, שאינן מוגנות באותם דינים של לשון הרע. העילה המרכזית לתביעה היא הפרת חוזה, שנטען כי נבעה מהתנהלות מכוונת של הנתבעת ולחץ שהופעל על החברה לפטר את התובע. בעוד שהמכתב המדובר עשוי לשמש כראיה, הוא אינו הבסיס לעילת תביעה הנובעת מכתיבתו או מפרסומו – אלא, פעולות אחרות לכאורה והתנהגות מכוונת מהוות את הבסיס לטענה זו. לפיכך, השופט פוסק כי יש לשמוע את יתר הטענות ומחליט לדחות את בקשת רשות הערעור. המבקש חויב לשלם למשיב הוצאות, בסך 10,000 ₪.