רע"א 7205/16

תקציר

פסק הדין עוסק בפרשנות משפטית של סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, שעניינו "פרסומים מותרים" הפטורים מלהוות עילה לתביעה משפטית. השאלה המרכזית היא האם פרסום כזה, גם כאשר הוא מותר, יכול להוביל לתביעות נזיקין לפי חוקים אחרים. המבקש ערער על הפטור הגורף וטען כי יש להגביל אותו להיקפו של חוק איסור לשון הרע, והציע כי אפיקים משפטיים אחרים צריכים להישאר פתוחים בהתבסס על תקדימים והיסטוריה חקיקתית. עם זאת, המדינה טענה כי סעיף 13(9) מעניק חסינות גורפת לפרסומים כאלה, מונע תביעות בעילות חלופיות ומגן על עובדי ציבור מפני תביעות שיש בהן כדי להרתיע שומות כנות. בית המשפט, לאחר שבחן טיעונים ופסקי דין קודמים, החליט לדחות את הערעור, תוך שהוא מאשר את הדעה כי המחוקק התכוון להגביל תביעות אך ורק במסגרת חוק איסור לשון הרע, מבלי להרחיב את הנזיקין או עילות אחרות. ההחלטה מדגישה את הכוונה להגן על שמו הטוב בגבולות החוק עצמו, תוך שמירה על עקביות המדיניות השיפוטית בכך שאינה פותחת פתח לעילות שונות אחרות. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין בסיס לתביעות מחוץ לחוק האמור, ולא ניתן צו להוצאות בשל הצורך בבהירות משפטית. פסק הדין ניתן ב-9 באפריל 2017.