ע"פ 5473/17

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להתיר את הסגרתו של אדם מישראל לרוסיה. המערער טען כי הסגרתו תפגע בתקנת הציבור, תוך ציון הסכנות הצפויות לחייו, העונש הצפוי לו והחשש לפגיעה בזכותו להליך הוגן בשל השימוש הנטען במדיח כלים והיעדר ביקורת שיפוטית אפקטיבית ברוסיה. עם זאת, בית המשפט דוחה טענות אלה. נמצא כי המערער לא הביא ראיות מספיקות לאיום ממשי על חייו שהרשויות הרוסיות לא יוכלו להגן עליו מפניו. בנוסף, בית המשפט מציין כי העונש הצפוי למערער ברוסיה, אף שהוא שונה מהעונש בישראל, אינו מצדיק אי הסגרה, מה גם שהחוק הרוסי מאפשר להתחשב בנסיבות מיוחדות. באשר לטענותיו של המערער בדבר פגיעה בזכותו להליך הוגן, בית המשפט בוחן אותן על רקע הדין הישראלי ומוצא כי השימוש בחומר שוטף כלים, אף שהוא עשוי להוביל להקלה בעונשו בישראל, אינו פוטר אותו מאחריות פלילית. בית המשפט גם דוחה את הטענה כי אי עמידתה לכאורה של רוסיה בחוק בית הדין האירופי לזכויות אדם מהווה הפרה של תקנת הציבור. טענה זו נתפסת ככללית מדי ואינה מביאה בחשבון את האפשרות שעניינו של המערער יידון בהגינות ברוסיה או את יכולתו לערער לבית הדין האירופי לזכויות אדם. השופט נ' סולברג מגיע למסקנה כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה הגבוה הנדרש לחריג תקנת הציבור ומסכים עם קביעת בית המשפט המחוזי כי ניתן להסגיר את המערער. לפיכך הערעור נדחה. השופט ד' מינץ והשופט א' גרוסקופף מסכימים.