בג"צ 5000/95

תקציר

פסק הדין שניתן על ידי השופט י' זמיר מדגיש את הצורך באכיפת חוק מחמירה נגד עבירות סמים בצבא, ומכיר בכך שיש להעמיד חיילים בסטנדרטים גבוהים יותר מאשר אזרחים במצבים דומים. השופט זמיר מסכים עם דעתו של השופט גולדברג, וקובע כי יש לדחות את העתירה נגד העמדה לדין של אנשי צבא בבתי משפט צבאיים בגין עבירות סמים. עם זאת, זמיר מביע חשש מההשלכות ארוכות הטווח של הרשעה, כגון חסמים בהזדמנויות קריירה ונסיעות לחו"ל, שאינם משרתים אינטרסים צבאיים. הוא מדגיש את חוסר העקביות של השלכות אלה עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המאפשר פגיעה מסוימת בזכויות החיילים, אך לא מעבר לצורך. כדי למתן השפעות אלה, יצוין כי היועץ המשפטי לממשלה הנהיג מדיניות הממליצה על קיצור משך הרישום הפלילי בעבירות סמים קלות וחד פעמיות. למרות שינויי מדיניות שנעשו לאחרונה במטרה לצמצם עוד יותר את ההשלכות על חיילים לאחר השחרור, נותרו בעינן שאלות לגבי יישומה של המדיניות ודבקותה בעקרונות של שוויון והוגנות. בין הביקורת, ניתן למנות את חוסר המודעות של החיילים למדיניות הפצ"ר, הבדלים באופן שבו מדיניות זו משפיעה על מורשעים מוקדם לעומת מאוחר בשירותם, הגבלה על עבירות שבוצעו ב"נסיבות אזרחיות" והיעדר הוראות ספציפיות לאנשי מילואים. השופט זמיר מסיים את דבריו בקריאה לבחינה מחודשת של מדיניות זו כך שתתאים יותר לדרישות השירות הצבאי, תוך התייחסות לסתירות עם מדיניות המשפט האזרחית. בסופו של דבר נדחו העתירות, וההחלטה התקבלה ביום 27.12.95.