סע"ש 54547-03-19

תקציר

התובעת, אשת מכירות שהועסקה על ידי הנתבעים במשך כ-15 שנה, טענה כי פוטרה שלא כדין ותבעה מהנתבעים פיצויי פיטורים ופיצויים נוספים. מנגד, טענו הנתבעים כי התובע התפטר מרצונו ותבעו תביעה שכנגד להשבת הלוואות וכספים שניתנו לתובע. בית הדין בחן את נסיבות סיום העסקתה של התובעת והגיע למסקנה כי התובעת התפטרה. לפיכך, נדחו התביעות לפיצויי פיטורים ולפיצויים נלווים נוספים. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעים לא ביצעו את ההפרשות המתאימות לפנסיה עבור התובע והורה להם לשלם 42,640 ₪ בגין כך. באשר לתביעת התובעת לפדיון חופשה, קבע בית המשפט כי התובעת זכאית לתשלום עבור 12 ימי חופשה שלא נוצלו. העמלה היומית הממוצעת חושבה לפי 372.72 ש"ח, והתובעת הייתה זכאית ל-19,755 ש"ח עבור ימי החופשה שלא נוצלו ולתוספת של 7,371 ש"ח עבור 12 ימי חופשה רצופים. כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובעת 3,780 ₪ עבור דמי הבראה, 1,254 ₪ עבור דמי חגים, ו-4,300 ₪ עבור שכרה באוקטובר 2018. בית המשפט דן גם בתביעת התובע בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני, אך לא מצא נסיבות חריגות המצדיקות פיצוי זה. עם זאת, בית המשפט הרים את מסך ההתאגדות והטיל על נתבע 1 אחריות אישית לחובותיהם של נתבעים 2 עד 4, והורה להם לשלם לתובע ביחד ולחוד. במעבר לתביעה שכנגד של הנתבעים, מצא בית המשפט כי לתובעת היו חובות כלפי הנתבעים בסך של 289,189.86 ₪. לאחר ששקל את ההחזרים ששילמה התובעת, חישב בית המשפט את יתרת חובותיה בסך של 157,445 ₪. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי התובעת חייבת לנתבעים 78,355 ש"ח, אותם חויבה לשלם תוך 30 יום. עוד נמסר לתובעת על זכותה לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.