עע"מ 2380/19

תקציר

בית המשפט דחה את הבקשה לסעד זמני לפי סעיף 43(ב) לתקנות בתי המשפט המנהליים (סדרי דין), התש"ס-2000. המבקשים, שאינם שוהים כיום בישראל, ביקשו אישור כניסה לארץ כדי ללוות קבוצות תיירים. בית המשפט קבע כי סעד כזה הוא חריג ואינו ניתן כדבר שבשגרה, והמבקשים לא סיפקו הצדקה לכך. כאזרחים זרים, אין למבקשים זכות טבועה להיכנס לישראל או לעבוד בה, ולמדינה יש ריבונות על מי שנכנס לגבולותיה. הפגיעה הנטענת על ידי המבקשים, הכוללת הפסד כלכלי ופגיעה במוניטין עקב ביטול סיורים, אינה מספיקה כדי להצדיק שינוי במצב הקיים. בית המשפט מצא כי למבקשים היה די והותר לעמוד בתקנות והימנעותם מכך אינה באחריות המשיבים. כמו כן, כל נזק שייגרם ניתן לפיצוי ואינו בלתי הפיך. לפיכך, מאזן הנוחות טמון בדחיית הבקשה. בית המשפט לא התייחס לסיכויי ההצלחה בערעור, אך הורה על דיון מהיר בערעור עצמו. המבקשים חויבו בהוצאות המשיבים, בסך 3,000 ₪.