ת"א 1760/96

תקציר

בתביעה שעסקה בליקויי בנייה בדירות מגורים שמכר יזם בשכונת פסגת זאב בירושלים, פסק בית המשפט במידה רבה לטובת התובעים. המקרה נבע מבעיות באיכות הבנייה ואי עמידה לכאורה בתקני בנייה, שהיזם בתורו ייחס לקבלני משנה. התובעים דיווחו על ליקויי בנייה רבים לאחר שעברו לדירותיהם בין השנים 1992-1994 וטענו כי ליקויים אלה לא טופלו כראוי על ידי היזם, מה שהוביל לתביעה בשנת 1996. מונה מומחה להערכת הליקויים והמליץ להפריד בין התביעות העיקריות נגד היזם לאלה נגד קבלני המשנה, אך איפשר לקבלני המשנה לחקור בחקירה נגדית את ממצאי המומחה. בית המשפט התמקד בשאלה האם היזם יכול לתקן את הליקויים או שמא התובעים זכאים לפיצוי כספי. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין לאפשר ליזם לתקן את הליקויים, בשל ניסיונות קודמים לא מספקים ופוטנציאל לסכסוכים מתמשכים, ופסק פיצוי כספי במקום. כמו כן התייחסה הוועדה לטענות בדבר חובת הודעה בכתב להודעה על פגם, וקבעה כי מודעות מילולית מספיקה על פי החוק. סוגיות נוספות כללו האם התובעים זכאים להחזר הוצאות הקשורות בערבויות בנקאיות הקשורות לרכישה ותחולת תקנות הנוגעות למתקני מיגון, כגון תריסים. בית המשפט מצא כי היזם לא עמד בתקנים שהיו בתוקף בעת הבנייה, למרות שינויים רגולטוריים מאוחרים יותר, אך התאים את סכומי הפיצוי בהתאם ליעילות בפועל ולעלויות של אמצעי המיגון המותקנים. כמו כן נפסקו פיצויים לא ממוניים בשל עוגמת הנפש ואי הנוחות שנגרמו לתובעים. התובעים לא המשיכו לתבוע שכר טרחת עורך דין, ולכן נדחו. לכל משפחה נפסקו סכומי פיצוי ספציפיים, כאשר פסק דין נוסף חייב את היזם בכיסוי שכר טרחת מומחה והוצאות משפט, בסך של למעלה מ-100,000 ₪. בית המשפט התיר לתביעה להמשיך נגד קבלני משנה צד שלישי שנותרו כדי לקבוע את חבותם.