ת"א 1428/95

תקציר

התיק סובב סביב פחח רכב, התובע, שביקר במוסך בבעלות הנתבעים כדי לבקש ידית רכב לטובתו מחוץ לעבודה. התובע, שהכיר את המוסך, טיפס על סולם כדי לחלץ את הידית אך נפל ונפצע ברגלו. הוא תבע את הנתבעים על רשלנות, בטענה שלא נקטו אמצעי זהירות למניעת התאונה. עם זאת, השופט מצא את גרסתו של התובע בלתי אמינה ובמקום זאת קיבל את גרסת הנתבע לאירועים. לטענת הנתבע, הוא אמר לתובע שהוא לא יכול לעזור לו באותו יום וביקש ממנו לחזור בפעם אחרת. התובע התעלם מכך וטיפס בעצמו על הסולם, מה שהוביל לתאונה. השופטת ציינה כי התובע אמנם נפל מסולם הנתבעים, אך גרסתו לאירועים הייתה מופרכת על ידי סתירות רבות. זאת ועוד, השופטת קבעה כי הנתבעת לא חבה לתובע חובת זהירות קונקרטית, שכן הסיכון לנפילה מסולם היה סביר ואינהרנטי לפעילות המתבצעת במוסך. התובע, בגיר המכיר את העבודה במוסך, היה צריך לדעת מהם הסיכונים הכרוכים בטיפוס על סולם. משכך, קבעה השופטת כי הנתבע לא יכול היה לצפות את התאונה ואינו אחראי לרשלנות. התביעה נדחתה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים. החלטה זו התקבלה בהתבסס על הנסיבות הספציפיות של המקרה, כאשר השופט הדגיש כי חיי היומיום כרוכים בסיכונים שאנשים אינם נושאים באחריות להם באופן שגרתי.