ב"ל 27001-07-24

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין בעניין נאור פסר נגד המוסד לביטוח לאומי **מבוא** פסק הדין הנדון, שניתן על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, עוסק בערעור שהגיש מר נאור פסר (להלן: "המערער") על החלטת ועדת הערר של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המשיב" או "המוסד"). ערעור זה נוגע להחלטת ועדת הערר לדחות את בקשתו של המערער לצירוף נכויות, לאחר שפגיעות עבודה חוזרות לאורך השנים גרמו לו לנכויות שונות. ניתוח זה יתמקד בעקרונות המשפטיים שבאו לידי ביטוי בפסק הדין, ובחדשנות המשפטית, אם קיימת, שבו. **רקע עובדתי וההליכים** המערער, שחקן כדורגל במקצועו, נפגע במסגרת עבודתו בשבע תאונות עבודה שונות, אשר בגינן נקבעו לו שיעורי נכות משתנים. לאחר שנדחתה תביעתו הראשונית לצירוף נכויות, ערער המערער לועדת הערר, אשר קיבלה את עררו והורתה על צירוף הנכויות, בהתבסס על הפגיעה בכושרו לתפקד כשחקן או מאמן ועל ירידה בהכנסותיו מעל 50%. המוסד לביטוח לאומי ערער על החלטה זו לבית הדין האזורי. בית הדין, בפסק דין קודם ("פסק הדין המחזיר"), הורה לוועדה להידרש באופן ספציפי ומנומק לכך שהפגיעה האחרונה של המערער הייתה ב-19.3.2021, וכי למרות זאת המשיך לשחק כדורגל עד מרץ 2022. בעקבות פסק הדין המחזיר, דנה ועדת הערר בשנית בעניין, והחליטה לדחות את הערר, תוך נימוק כי המערער המשיך לעבוד כשחקן כדורגל. על החלטה זו הוגש הערעור הנוכחי. **עקרונות משפטיים מרכזיים** 1. **הזכות לערעור והיקף הביקורת השיפוטית:** * **סעיפים 122(א) ו-123 לחוק הביטוח הלאומי:** פסק הדין מזכיר את הזכות הבסיסית של נפגעים לערער על החלטות רפואיות, תחילה בפני ועדת העררים, ולאחר מכן בפני בית הדין לעבודה, אך רק בשאלה משפטית. * **"עניין עודי" והגבלת הביקורת השיפוטית על ועדת ערר:** הפסיקה המצוטטת בעניין עודי (עבל (ארצי) 53609-12-10) קובעת כי כאשר עניין מוחזר לוועדת העררים בעקבות פסק דין, הביקורת השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה האם הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר. בית הדין אינו אמור לדון מחדש בשאלות שנקבעו או שלא נקבעו בפסק הדין המחזיר. 2. **פרשנות והחלה של "פסק דין מחזיר":** * **התייחסות ספציפית ומנומקת:** פסק הדין המחזיר דרש מהוועדה להתייחס באופן ספציפי ומנומק לכך שהמערער המשיך לעבוד לאחר הפגיעה האחרונה. זוהי דרישה יסודית המחייבת את הוועדה לא רק לקבל מידע, אלא גם לבסס את החלטתה על בסיס טיעונים והסברים ברורים. * **מילוי הוראות פסק הדין:** בית הדין קבע כי הוועדה אכן מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, בכך שהתייחסה לעובדה שהמערער המשיך לעבוד כשנה לאחר הפגיעה האחרונה, ועל בסיס זה דחתה את בקשתו לצירוף נכויות. 3. **הבחנה בין "הפסקת עבודה" ל"ירידה בהכנסות":** * **טענת המערער:** המערער טען כי הוועדה שגתה בכך שבחנה את שאלת הפסקת העבודה בלבד, ולא את שאלת צמצום ההכנסות, כפי שמתחייב לטענתו מתקנה 12 (אף שזו לא צוינה במפורש בפסק הדין, הכוונה היא ככל הנראה לתקנה הרלוונטית שמגדירה את תנאי צירוף הנכויות). לטענתו, גם אם המשיך לשחק, שכרו ירד ב-50%. * **עמדת בית הדין:** בית הדין קיבל את עמדת הוועדה כי עצם המשך העבודה של המערער, גם אם בשכר נמוך יותר, מצביע על כך שלא הייתה "הפסקת עבודה" שמונעת צירוף נכויות. בית הדין לא התעמק בשאלת הירידה הספציפית בהכנסות, מכיוון שהמערער סירב להציג מסמכים תומכים. 4. **חובת הצגת ראיות והשלכות סירוב:** * **סירוב להצגת תלושי שכר:** בית הדין העיר הערה משמעותית על סירובו העיקש של המערער להציג בפני בית הדין את תלושי השכר או מסמכים רלוונטיים אחרים התומכים בטענתו לירידה בהכנסות. * **"הימנעות מהצגת ראיה פועלת לחובת המערער":** בית הדין הסתמך על הלכה ידועה לפיה הימנעות מהצגת ראיה רלוונטית פועלת לחובת הצד שנמנע מכך. * **ניסיון בית הדין לסייע:** בית הדין ניסה לסייע למערער בכך שהורה לו להציג את המסמכים, תוך ציון כי הדבר עשוי "להרחיב" את מסגרת הדיון מעבר לנדרש בפסק הדין המחזיר. סירובו של המערער נתפס כחוסר שיתוף פעולה. 5. **עקביות החלטות הוועדה:** * **סתירה לכאורה:** המערער טען כי החלטת הוועדה הנוכחית סותרת את החלטתה הקודמת, שקיבלה את צירוף הנכויות. * **הבהרת בית הדין:** בית הדין הסביר כי אין סתירה, מכיוון שההחלטה הקודמת התבססה על מצב תעסוקתי בו "לא חזר לעבודה", בעוד שההחלטה הנוכחית התבססה על העובדה שהמערער *כן* חזר לעבודה, גם אם בהמשך. השיקולים שונים, ולכן גם ההחלטות יכולות להיות שונות. 6. **ענייני ביטחון סוציאלי והוצאות:** * **היעדר צו להוצאות:** בית הדין, מתוך היסוס, נמנע מלפסוק הוצאות לטובת המשיב, בהתאם לנוהג בתיקי ביטחון סוציאלי. **חדשנות משפטית** בפסק הדין הנדון לא ניכרת חדשנות משפטית משמעותית. בית הדין פעל בהתאם להלכות קיימות ולפרשנות סטנדרטית של דיני הביטוח הלאומי. עיקר החידוש, אם ניתן לקרוא לו כך, טמון ביישום המחמיר של החובה על וועדות ערר למלא אחר הוראות פסק דין מחזיר, ובדגש על חשיבות שיתוף הפעולה של בעלי הדין עם בית הדין, במיוחד כאשר מדובר בהצגת ראיות התומכות בטענותיהם. **סיכום** פסק הדין מדגיש את חשיבות ההקפדה על פרוצדורות משפטיות, במיוחד כאשר מדובר בערעור על החלטת ועדת ערר. בית הדין שם דגש על כך שהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, וכי על המערער היה להציג ראיות לתמיכה בטענותיו. סירובו לעשות כן, למרות בקשות חוזרות ונשנות של בית הדין, היה גורם מכריע בדחיית הערעור. בית הדין פעל במסגרת סמכויותיו, תוך יישום עקרונות משפטיים מקובלים, ובפרט את העיקרון כי בית הדין אינו מחליף את שיקול דעתה של הוועדה, אלא בוחן את תקינות הליכי החלטתה, ובמיוחד את מילוי ההוראות שניתנו בפסק דין מחזיר.