תאד"מ 32725-11-22

תקציר

השופטת דחתה את התביעה שהוגשה לפי חוק איסור לשון הרע בשל חוסר בהירות ופירוט בכתב התביעה של התובע, שלא כמת את התביעה כנדרש בחוק. התובע לא פירט את האמירות המדויקות המהוות לשון הרע, אלא סיפק ציטוטים חלקיים והתייחסויות חריגות. חוסר בהירות זה מנע מהנאשם לדעת כיצד להתגונן והקשה על בית המשפט לקבל החלטה. יתר על כן, הביטויים בהם השתמשה הנתבעת בפרסומים ברשתות החברתיות כלפי התובעת, אף שהיו לא נעימים ולא מנומסים, לא עלו כדי לשון הרע כאשר נלקחו בחשבון בהקשר של הסכסוך ההדדי וחילופי הדברים הזועמים בין הצדדים. עוד קבע השופט כי מעשיו האחרים של הנתבע, כגון שיתוף התובע בעונשו הישן ויצירת קשר עם מנהל בחברת קנאביס, אינם מקימים עילת תביעה. טענת התובע כי הנתבע פנה לסמנכ"ל החברה על מנת להשמיץ אותו לא זכתה להתייחסות בסיכומים ולא נחשבה משכנעת. מאחר שהביטויים בהם נעשה שימוש אינם מהווים לשון הרע, לא היה צורך לדון בחסינות או בהגנות שבחוק. עם זאת, השופטת ציינה כי חלק ממעשיו של הנתבע מוגנים, קרי פרסום גזר דינו של התובע, שנמצא כי יש בו עניין ציבורי. השופטת פסקה לנתבע הוצאות, כולל הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ בהן יישא התובע. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים, ולתובע ניתנו 30 יום לשלם את הסכום, שלאחריהם ייגרמו לו הפרשי ריבית והצמדה כנדרש בחוק. בנוסף, לבקשת עד, הורה בית המשפט על העברת דמי עדותו לעמותת ליבי. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה.