עת"מ 40611-05-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **הקדמה** בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו דן בעתירה מינהלית לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח–1998, שהגישה העותרת "הצלחה - לקידום חברה הוגנת" נגד צבא הגנה לישראל. העתירה נסובה על סירובם של המשיבים לספק מידע שביקשה העותרת, הכולל עותקים של דוחות מסוימים והחלטות הנוגעות לאימוצם ויישומם, וכן מידע נוסף אודות דוחות שלא צוינו. **הרקע העובדתי והשתלשלות העניינים** העותרת פנתה מספר פעמים למשיבים בבקשות לקבלת מידע. בקשתה הראשונה, מיום 29.7.22, ביקשה רשימת דוחות בדיקה ודוחות נושאיים שהוגשו לרמטכ"ל בשנים 2019-2022. בקשה מוקדמת יותר, מיום 14.8.21, ביקשה פירוט ועדות ציבוריות ומקצועיות שמונו על ידי שר או ראש רשות מאז 2005. לאחר קבלת מענה חלקי, הגישה העותרת ביום 11.7.23 בקשה מפורטת יותר, שכללה בקשה למספרי דוחות ספציפיים, מידע על החלטות הנוגעות להם, וכן בקשה למספרי דוחות שלא צוינו במענה הראשון בשל טענות לחריגים בחוק. בקשה זו הובילה להגשת עתירה קודמת שנמחקה לאחר שהבקשה נענתה, אך הוטלו על המשיבים הוצאות נוספות. ביום 25.3.25, השיב הממונה על חופש המידע בצה"ל לדרישות אלו, תוך שהוא דוחה חלק מהבקשות ונענה לחלקן. דחיות אלו התבססו על סעיפים שונים בחוק חופש המידע, כדלקמן: * **סעיף 8(2)**: קושי ממשי באיתור דוחות שנוצרו לפני למעלה מ-7 שנים. * **סעיף 9(ב)(4)**: דוח 123 מהווה תכתובת פנימית ונועד לגיבוש מדיניות, כאשר עיקריו פורסמו בפקודת מטכ"ל. * **סעיף 9(א)(4)** (בצירוף סעיף 539א לחוק השיפוט הצבאי): דוח 132 הוא תחקיר אירוע מבצעי חסוי. * **סעיפים 9(א)(1) ו-9(א)(3)**: דוח 136 מסווג "סודי" ועוסק בנושאים אישיים. העותרת הגישה השגה על מענה זה, ומשלא נענתה, הגישה את העתירה הנוכחית. במסגרת הדיון, הסכימו הצדדים למענה משלים, אך העותרת הודיעה שאין בו כדי לייתר את העתירה. **טענות הצדדים** **טענות העותרת:** * המענה שניתן חסר, לא מנומק ואינו מבצע את האיזונים הנדרשים בחוק. * הימנעות המשיבים מלמסור את המידע אינה מעוגנת בחריגים. * לגבי סעיף 8(2), לא פורטו הצעדים שננקטו לאיתור הדוחות, ולא הובהר מדוע דוחות שנכתבו בתקופה בה הכל היה ממוחשב אינם ניתנים לאיתור. כמו כן, לא הוגש תצהיר התומך בטענה. * לגבי סעיף 9(ב)(4), הדחייה ללא מסירת פרטים על דוח 123 (שעוסק בניגוד עניינים) היא סתמית וגורפת. פרסום הפקודה אינו מייתר את הצורך בחשיפת השיקולים שהובילו אליה, במיוחד לאור האינטרס הציבורי. **טענות המשיבים:** * 12 דוחות שהתבקשו הועברו לארכיון צה"ל. מאחר שהם נוצרו לפני למעלה מ-7 שנים (חלקם אף לפני עשור), וחרף מאמצי איתור, לא אותרו במאגרים הפעילים, דין הדחייה לפי סעיף 8(2) להתקבל. מעבר לכך, חוק חופש המידע אינו חל על מידע שהועבר לגנזך המדינה (סעיף 14(ד)). * דוח 123 הוא דוח פנימי שמטרתו גיבוש מדיניות. מאחר שעיקריו וסיכומיו הוטמעו בפקודת מטכ"ל גלויה, האינטרס הציבורי בחשיפתו מתייתר, והחשיפה עלולה לפגוע ב"אפקט המצנן" ולמנוע דיונים פנימיים פתוחים. * היענות לבקשת העותרת תדרוש בחינה של כל תוצרי הוועדות, דבר שעלול להקצות משאבים בלתי סבירים (סעיף 8(1)). **ההחלטה והנימוקים המשפטיים** בית המשפט, לאחר עיון בטענות הצדדים, דחה את העתירה. **1. ביחס לסעיף 8(2) לחוק חופש המידע (קושי באיתור דוחות ישנים):** * **ויתור דיוני:** בית המשפט ציין כי העותרת הסכימה בדיון למחיקת החלק בעתירה המתייחס לדוחות שנדחו לפי סעיף 8(2), תוך שמירת זכויותיה. * **גופו של עניין:** גם לגופו של עניין, בית המשפט סבר כי המשיבים עמדו בנטל הראיה. המשיבים פירטו את הסיבות לאי-איתור הדוחות ואת הפעולות שבוצעו (חיפוש במאגרים, העברה לארכיון צה"ל). בית המשפט הדגיש את חזקת התקינות המנהלית. בנוסף, מאחר שהדוחות הועברו לארכיון צה"ל, החוק אינו חל עליהם, ולכן אין מקום לסעד המבוקש (סעיף 14(ד)). **2. ביחס לסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע (מידע פנימי, דיונים פנימיים):** * **ה"אפקט המצנן":** בית המשפט הדגיש את התכלית העומדת בבסיס סייג זה – מניעת "האפקט המצנן", המונע מפרטים לנהל דיונים פנימיים באופן פתוח וחופשי מחשש לחשיפה. חשיפה כזו עלולה לפגוע באיכות ההחלטות. * **ניתוח דוח 123:** בית המשפט עיין בדוח 123. הוא קבע כי פקודת מטכ"ל 06.103 "מניעת ניגוד עניינים בצה"ל" מהווה יישום של המלצות הוועדה, וכי רוח הדברים באה לידי ביטוי בפקודה. * **איזון האינטרסים:** בית המשפט קבע כי האינטרס הציבורי בחשיפת המדיניות המעוגנת בפקודת המטכ"ל מושג במלואו. לעומת זאת, חשיפת הדיונים הפנימיים שקדמו לכך עלולה לפגוע באפקטיביות של הליך גיבוש ההמלצות ואיכותו, מבלי להוסיף באופן משמעותי לאינטרס הציבורי. לפיכך, משקל האינטרס הציבורי בחשיפת תוכנם של ההתייעצויות היה נמוך משמעותית ממשקל האינטרס הציבורי בחשיפת המדיניות עצמה. * **חשיבה מידתית:** בית המשפט דחה גם את הבקשה החלופית לחשיפת חלקים מהדוח, בקובעו כי האינטרס הציבורי מושג באמצעות הפקודה הגלויה. **3. ביחס לבקשת פרטים נוספים וחקירת מצהיר:** * בית המשפט דחה את הבקשה לחקירת מצהיר. * בדיון, העותרת התמקדה בשמות חברי הוועדה שחיברה את דוח 123. בית המשפט הסתפק בכך שהמשיבים מסרו שאת הוועדה עמד בראש אלוף במיל' ישי בר, וקבע כי מידע זה אינו משנה את המסקנה לגבי דוח 123. **היבטים משפטיים וחידושים:** * **יישום סעיפים 8(2) ו-9(ב)(4) לחוק חופש המידע:** פסק הדין מספק יישום מעשי של סעיפים אלו. הוא מדגיש את נטל הראיה המוטל על הרשות להוכיח קושי באיתור מידע ישן (סעיף 8(2)) ואת התכלית של "האפקט המצנן" העומדת בבסיס סייג המידע הפנימי (סעיף 9(ב)(4)). * **חזקת התקינות המנהלית:** בית המשפט הפעיל את חזקת התקינות המנהלית כרכיב תומך בהערכת מאמצי האיתור של המשיבים. * **החלת סעיף 14(ד) לחוק:** הדגש על כך שמידע שהועבר לארכיון המדינה אינו כפוף לחוק חופש המידע מהווה אישור לפסיקה קיימת וחיזוק של ההפרדה בין חובות גילוי של מידע פעיל למידע ארכיוני. * **איזון האינטרסים לפי סעיף 17(ד):** בית המשפט עמד על סמכותו הייחודית לפי סעיף 17(ד) לבצע ביקורת שיפוטית על החלטת הרשות, כאשר הוא שוקל את העניין הציבורי בגילוי המידע מול הטעמים לדחייה. במקרה זה, נמצא כי האינטרס הציבורי בחשיפת המדיניות (הפקודה) כבר מושג, ולכן אין הצדקה לפגוע בתהליך גיבוש המדיניות הפנימי. * **"האפקט המצנן" כמבחן יסודי:** בית המשפט הרחיב על תפיסת "האפקט המצנן" כרציונל מרכזי להגנה על דיונים פנימיים. ההדגשה היא על כך שחשיפת דיונים פנימיים עלולה לפגוע ביכולתה של הרשות לתפקד ביעילות. * **תפקיד הפקודה המטכ"לית:** קביעת בית המשפט כי פקודת מטכ"ל מהווה יישום מספק של ההמלצות, וכי חשיפתה משיגה את האינטרס הציבורי, מהווה קביעה חשובה בנוגע לאופן בו פרסום מדיניות מרוככת את הצורך בחשיפת הליכי גיבושה. * **התמודדות עם בקשות לפרטים נוספים:** בית המשפט הבהיר את ההבחנה בין בקשה להבהרה או השלמה לבין בקשה למידע חדש, ובדק האם הפרטים הנדרשים נדרשים להכרעה בעתירה. * **התייחסות לחברי ועדה:** החלטת בית המשפט להסתפק בשם ראש הוועדה, כאשר יתר הפרטים לא היו הכרחיים להכרעה, מציגה פרגמטיות בהתמודדות עם דרישות מידע. **מסקנות** פסק הדין מדגים את האיזון המורכב שמבצע חוק חופש המידע בין הצורך בשקיפות לבין הצורך להגן על תהליכים פנימיים ולשמור על יעילות תפקוד הרשות. בית המשפט אימץ גישה שמרנית יחסית בנוגע לחשיפת מידע פנימי, כאשר הוכח שהאינטרס הציבורי בגילוי מושג באופן מספק באמצעות פרסום המדיניות הסופית. כן נדגמה ההתמודדות עם טענות הנוגעות למידע ישן והעברתו לארכיון, תוך שמירה על הפרדה בין חובות שונות.