ת"א 29896-11-17

תקציר

השוכר תבע את המשכירים בגין אי גילוי ליקויים מהותיים בנכס המושכר, לרבות חלקו של בעלים אחר בנכס, בעיות איטום וביוב, אי סדרים בבנייה ובעיות במערכת החשמל ומיזוג האוויר. עוד טען השוכר כי דמי השכירות הנקובים בחוזה הם סך דמי השכירות לשני המשכירים ולא לכל אחד מהם, וכי המשכירים ביטלו את החוזה שלא כדין. בעלי הדירות תבעו נגדית בגין אי תשלום שכר דירה, שינויים בנכס ללא הסכמתם וארנונה. השופט פסק לטובת השוכר ברוב הסעיפים. הם פסקו כי המשכירים לא מילאו את חובת הגילוי שלהם בנוגע לליקויי הנכס ולא טיפלו בבעיות הביוב והאיטום כנדרש בחוזה. עוד קבעה השופטת כי המשכירים ביטלו שלא כדין את הסכם השכירות, שכן השוכר לא ביצע כל הפרה יסודית. נמצא כי השוכר חייב למשכירים 2,750 שקל דמי שכירות ו-8,640 שקל ארנונה, שהשופט הורה לשלם. מבחינת הפיצוי, חויבו המשכירים לפצות את השוכר בגין הוצאות והפסדים שונים, לרבות עבודות ביוב, עבודות איטום, תיקוני מערכות חשמל, התקנת מיזוג אוויר והוצאות שיפוץ. השוכר קיבל 104,070 ₪ מהמשכירים, ביחד ולחוד. כמו כן חויב התובע לשלם לנתבעים סך של 11,390 ₪ בגין התביעה שכנגד. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובע 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בפועל. השופט לא פסק הוצאות כלשהן בגין התביעה שכנגד בשל הסכום הקטן הכרוך בכך.